כבוד חבר, כעס, וכבוד תלמיד חכם הרב אפרים כחלון

0:01בעזרת השם, נושא בהצלחה. אנחנו במשנה חדשה, משנה מורכבת מאוד, שברוך השם יש בה הרבה הרבה חומר, הרבה הרבה דברים. המשנה מתחילה: "הם אמרו שלושה דברים: רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך. והווי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה." שנשיכתן נשיכת שועל והקיצתן הקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש. המשנה פה באה בעצם להגיד, אחרי שאנחנו למדנו מי הם היו התנאים הקדושים הללו, אז באים ואומרים, אחרי שהוא מנה את שבחם, מה המעלה שלהם, הכרנו אותם, עשינו היכרות במסע, היכרות חלקית אבל היכרות, אז אותם תלמידים של רבי יוחנן בן זכאי אמרו כל פעם שלושה דברים שהיו רגילים לומר. זאת אומרת, היית בא לרבי אלעזר הגדול, הוא היה אומר לו, תגיד לי, האם יש לך איזו עצה טובה? יש לך איזשהו משהו בשבילי? יש לך משהו שאני יכול לקחת לחיים? אנחנו מדברים על רבי אלעזר בן הורקנוס, שהיה החכם הכי גדול בדור, עשיר, גאון הגאונים, והרב של רבי עקיבא. וזה אומר, הרב של הרב של רבי מאיר בעל הנס ורבי שמעון בר יוחאי וכולי וכולי.

1:29ואם כל זה, אתה בא אליו, אתה זוכה להגיע אליו. ואחרי שאתה זוכה להגיע אליו, אתה אומר לו, תן לי איזה משהו לחיים. תן לי איזה טיפ לחיים. מה הייתי אומר? מה אמר רבי אלעזר הגדול? אולי משהו בקבלה? אולי מעשה מרכבה? אולי איזו קושיה עצומה? אולי איזה חידוש? לא. בא רבי אלעזר הגדול ואומר... משהו אחד המפרשים אומרים שכל אחד מהחמישה החכמים הללו יש פירוש על אבות בשם "פירוש רבינו יונה". הוא כותב שכל אחד אמר שלושה דברי מוסר שעל ידי זה יכין האדם אל השלמות. זה יביא את האדם אל השלמות הנרצית. זאת אומרת, בן אדם רוצה להיות שלם, בן אדם רוצה להגיע לדרגה גבוהה, בן אדם רוצה... להתעלות, רוצה להגיע לשלמות. איך תגיע לשלמות? תשאל את רבי אלעזר בן הורקנוס: איך תגיע לשלמות? הוא אומר לך, יש לי משהו להגיד לך - שלושה דברים. אתה מגיע לשלמות. עכשיו, בוודאי שיש עוד הרבה דברים; יש דיני תורה, יש חידושים, יש הכל. אבל עם כל זה, הוא אומר לך שלושה דברים. הרשב"ץ במגן אבות כותב...

2:55שההרצאות שלהם היו מורכבות מהשלושה הדברים הללו. זאת אומרת, חביל עזר במורקינוס, מזמינים אותו להרצאה, מה הוא כל הזמן היה דורש ברבים? את הדברים הללו. הלו, הרב, כבר שמענו את זה פעם. שמענו, אתה יודע. למשל, היה פעם, אומרים את זה, מספרים שצ'ארלי צ'פלין סיפר בדיחה פעם לקהל שלו. סיפר לה פעם ראשונה, צחקו. אחר כך חזר על הבדיחה הזאת עוד פעם. פעם שנייה, צחקו פחות. פעם שלישית, צחקו פחות. פעם רביעית בכלל לא צחקו. אז הוא אמר להם, תגידו לי, למה בדיחה אחרי פעם רביעית היא כבר לא מצחיקה? וצער, אתם כל הזמן חוזרים ומצטערים על זה. הצטערת פעם אחת. אתה בא ומצטער פעם שנייה, פעם שלישית, פעם חמישית, די, הצטערת. למה לשמוח מבדיחה, לצחוק מבדיחה, אחרי פעם רביעית זה כבר לא, וצער, כן? אותו דבר, אתה בא, בן אדם, אתה אומר לו חידוש. אחר כך אתה חוזר אליו עם החידוש. קשה לו לשמוע עוד פעם ועוד פעם, שוב אתה מביא חידוש. רבי אלעזר לא אכפת לו. הוא אומר, בכל מקום שבאים, מה אני מדבר? אני אומר את הדברים הללו כי אני יודע שזה התכלית לחיים. ואם לא ייכנס להם דרך אוזן אחת, ייכנס להם דרך האוזן השנייה, עד שהדברים הללו ייכנסו לתוך ליבם. ובאמת, תחשוב, לכאורה,

4:20צריך לחשוב, זה מבוזה. מגיע גדול הדור, שיודע את כל התורה כולה, מגיע גדול הדור, שיודע כל דבר בתורה, ועם כל זה, מה הוא בא ואומר? אותו גדול, מה הוא בא ואומר? אומר דברים פשוטים. אותו גדול בא ואומר דברים שלא בגדיל. לא קבלה, לא מלאכים, לא דברים שאתה יכול להגיד, וואו, אתה יודע מה? שיחקת אותה, איזה גאון היית. כלום דברים פשוטים. זה גם מלמד אותנו את הענווה שלהם. מזמינים אותך להרצאה. אתה יכול להגיד דברים שכולם יגידו, בוא נראה בן אדם, אז זה גאון. יודע את כל התורה כולה, יודע את הכל, יודע, יודע, יודע. ועם כל זה אתה מחליט להגיד דברים שטוב לקהל. דברים שישנו את הקהל. פשוטים. אולי זו בדיחה עם רעיון מוסרי, אולי זה פירוש טוב. לא משהו שיגדל אותך. רבי אלעזר גדול אומר, אני אומר לך את הדברים הפשוטים. פשוטים, פשוטים, לא גאוניים. אין בזה אפילו קושיות, אין בזה תירוצים, אין בזה שום דבר. אומר לך את הדברים הפשוטים שהיו לי לך לחיים, ולא רק בבלי עזר. כל הגאונים הגדולים, כל האלו שאנחנו עוד נלמד במשניות הבאות, שכל אחד אמר שלושה דברים. כל אחד בא ואמר דברים שנכון, נראים פשוטים, כאילו זו ההרצאה שלך. זה.

5:46זה מה שיש לך להגיד. זאת אומרת, עד שקיבלת את המיקרופון, זה מה שיש לך להגיד, זה מה שיש לך להראות. כבר קיבלת את כל תשומת הלב. כולם מקשיבים לך, כולם זה, כולם זה. אז מה, אתה בא ואומר, או, יש לי משהו חשוב להגיד לכם. מה משהו חשוב? יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. תודה רבה, בשביל זה רצית. הדבר הזה בא ללמד אותנו את המוסר הגדול מה שחז"ל אמרו במסכת מועד קטן דף י"ז עמוד א' וגם במסכת חגיגה דף ט"ו עמוד ב' כי "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (פסוק במלאכי ב', ז'). אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו. הרבה פירושים נאמרו על הדבר הזה. מה הפירוש שהרב דומה למלאך ה'? איך... איך הוא דומה? פעם ראית מלאכים? איך אפשר לדעת? אז מסבירים: המלאכים, אין להם אפשרות להתקדם במעלה הרוחנית שלהם. הם לא בני אדם. כמו שמובא בגמרא, כשמשה רבנו הגיע לשמיים, בא להוציא את התורה, המלאכים לא רצו. מה זאת אומרת? תנה הודך על השמיים.

7:07קדוש ברוך הוא אמרו לו: תיתן לנו, אל תיתן לנו את הדבר הזה. אמר הקדוש ברוך הוא, מובא בגמרא בשבת: אף על פי חטא, נוטבט. אמר לו משה רבנו: יחוז בכיסי ואשיב להם תשובה. מה הוא אמר להם? אמר להם משה רבנו: תורה למה תהיה לכם? מה כתוב בה? 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים'. האם ירדתם למצרים? לא יהיה בך אלוהים אחרים. האם אתם בין הגויים? אתם נמצאים בעבודה זרה, שמירת שבת. אתם שומרים שבת, אתם עושים הלכה. לא תיסע, מסע ומתן בין אחרים. לא תנאף, לא תגנוב, לא תרצח. כל הדברים האלו בגמרא, לשבת פ"ח מ"א א'. אבל בעצם מה הוא אמר להם? הוא אמר להם בעצם: אתם מלאכים, המצב הרוחני שלכם תקוע. איך שנבראתם, ככה אתם קיימים. אז אתם לא צריכים תורה שתתרוממו על ידע. אנחנו, בני אדם, נמצאים בחומר האחור, נמצאים עם כל הניסיונות, עם כל הקשיים, בין הגויים, עם כל הניסיונות. והתורה אומרת לנו: אל תעשה בין הגויים, אל תלמד, אל תעשה. אז התורה באה ומרוממת. אבל מלאך הוא לא יכול להתרומם.

8:09זה הפשט: אם רבך דומה למלאך ה' צבאות, כלומר הרב שהוא מלמד אותך תורה, הוא לא מחפש להתעלות. הוא אומר: "אני מוכן להיות תקוע כל החיים כמו מלאך, לא להתעלות, העיקר בשבילך." אז תלמד תורה מפיו. אבל אם זה רב שמחפש עוד את עצמו, להתעלות, היום ללמד איזה משהו והוא עושה לך איזה שיעור שאתה לא מבין ממנו כלום, למה? כי הרב עצמו רוצה ללמוד את זה? כי הרב בדרגה שלו זה מה שהוא רוצה ללמוד? אז אל תלמד תורה ממנו. ממי אנחנו לומדים מהתנאים הענקים האלה, ענקי הרוח? הם היו יכולים לבוא, ועד שקיבלו את המיקרופון, להביא איזו הרצאה, משהו, כל התורה כולה. לא, שלושה דברים לקחו לחיים - דברי מוסר. אז זו התחלה של המשנה, הם אמרו שלושה דברים. וכמו שאומר הרשב"ץ, הם אמרו את הדברים שהיו רגילים כל הזמן לומר בהרצאות, כל הזמן לומר בפני רבים. אז, דבר ראשון אומר רבי אליעזר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. מה זאת אומרת? מה זה כבוד בעצם? הכבוד, בן אדם בא ומגיע לוויכוח עם חבר שלו. מגיע לוויכוח עם חבר שלו, לא משנה על מה. למה האדם מגיע לוויכוח? לא חסר, לא חסר סיבות. החבר הצבן, החבר הכעיס, השכן שפך משהו, לא חסר.

9:37אחרי שהגיעו למריבה, הגיעו לבלאגן, הגיעו לסיפור. עכשיו השאלה היא איך אתם רבים. לא לפני, עכשיו כבר הגעתם למצב של בעיה. עכשיו בוא נראה איך אתה מתנהג. עכשיו הירושלמי במסכת ברכות, בפרק ט' הלכה א', מביא את הסיבה שמברכים אדם שרואה אוכלוסין, רואה הרבה הרבה הרבה הרבה אנשים. אז הוא מברך ברוך חכם הרזים. 600 אלף הוא אומר ברוך חכם הרזים, כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה כך אין דעתם דומה זו לזו. זאת אומרת, אין כזה דבר שבן אדם יהיה באותה דעה כמו החבר שלו. פעם אמרו: שני יהודים, שלוש דעות. יש לו דברים אחרים, אי אפשר להשוות אחד לשני. אז במילא מגיעים לוויכוחים, מגיעים לחיכוכים.

10:37אחרי שמגיעים לחיכוכים, אחרי שמגיעים לוויכוחים, עכשיו בשלב הזה, אתה צריך לשמור על הכבוד של החבר שלך. עכשיו, אם בן אדם מתחיל לכעוס, אין ספק שאתה לא תצליח לשמור על הכבוד של החבר. למה? כיוון שחז"ל אומרים, אפילו על משה רבנו, מובא בספרי. בספרי במדבר פרשת מטות פסקה קוף נונזיין על משה רבנו, רבי אלעזר בן עזריה אומר בשלושה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות. כל מקום שמשה רבנו כעס, הוא הגיע לכלל טעות. משה רבנו, גאון הגאונים, קודש קודשים, נביא הנביאים. כל מקום שזה היה, איפה זה היה? השלושה מקומות האלה. ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה. משה רבנו, לפי שבא לכלל כעס, בא לכלל טעות, שזה היה שם הדבר. והקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרון הנותרים לאמור, מה הוא אומר? מדוע לא אכלתם את החטאת? זה בספר ויקרא, י' י'. אותו דבר כשהוא אמר להם: שמעו נא המורים, המן הסלע הזה נוציא לכם מים? וירם משה את מטהו ויך את הסלע במטהו פעמיים, במדבר כ', י'-י"א.

12:06אז כל הדברים הללו, משה רבנו, על הכעס, בא לכלל טעות. אז עכשיו, אם משה רבנו, אדון הנביאים, שהיה אב בחכמה, ואב בנבואה, ואב בקדושה, וידע את הכל, הוא בא לכלל טעות. אז אנחנו, האנשים הפשוטים, לא נבוא לכלל טעות? בוודאי שנבוא לכלל טעות. אז אם למשל, אדם כועס על חברו, אין ספק שאתה כבר לא תכבד אותו. לא רק שאתה לא תכבד אותו. יש מצב שאתה כבר לא יהיה לך את מי לכבד אחרי שתפרק אותו. הוא לא יהיה פה. פעם אחת רבי אריה לוין, הזמינו אותו המנדט הבריטי. הוא היה הרב פה לפני קום המדינה, כולם אהבו אותו, ואת האנשים שלפני שהיו מוצאים להורג היו נפגשים עם רבי אריה לוין. אז הכניסו אותו פעם אחת לאסיר שנידון שלמחרת צריך לדון אותו. אמרו לו, זה אסיר מוזר, יהודי, אבל הוא דתי, הוא שומר. אבל הוא רצח את חבר שלו בערב יום כיפור. רצח את חבר שלו בערב יום כיפור. אמר, איך יכול להיות הדבר הזה? נכנס רבי אריה לוין, שאל אותו. הוא אמר לו, אני לא יכולתי לשלוט על עצמי, אני כעסתי. כעסתי נורא, לא יכולתי, רצחתי. בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, אבל זו טעות שאי אפשר לתקן. אז בן אדם שהוא מגיע לדבר של הכעס,

13:30יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, אבל מתי? אומר רש"י, אומר אבא ברתנורא, זה ההמשך של המשנה. רק מתי שאתה לא נוח לכעוס. יש אנשים שהכעס איפה נמצא אצלם? בכיס. מתי שהם רוצים, הם מוציאים אותו ומשתמשים. על המקום. זמין. כמו כרטיסייה. על זה אומר שלמה המלך בקהלת פרק ז' פסוק ט'. כי כעס בחיק כסילים ינוח. הכעס איפה נמצא? לא, בחיק. פה. מתי שהוא רוצה, שולף אותו. הופ, הופ. כועס, כועס על כל העולם. כועס, כועס, כועס עליו, כועס עליו, כועס עליו. מה אתה כועס? מה אתה כועס? אז אם בן אדם ידע כמה הכעס, כמה הכעס נורא, וואי וואי וואי וואי, הגמרא במסכת נדרים, בדף כ"ב. הגמרא מביאה שם מדברת על כל המושג הזה של הכעס, כמה זה חמור, כמה זה נורא, כמה בן אדם יכול להגיע מכעס לטעויות, לדברים קשים, לדברים שאי אפשר להבין מהו. עד כדי כך שבברכות דף סד עמוד א' מובא שם אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן: כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו, לא פחות כל הגיהנום איתו נמצא עכשיו.

14:58שנאמר: "והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשריך; כי הילדות והשחרות הבל" (קהלת י"א, י'). והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשריך. ואין רעה אלא גיהנם. זה פסוק בקהלת יהודה, לפיוד: והסר כעס מלבך והעבר רעה לבשריך. ולא עוד, אלא שמחלות שולטות בו. אדם נהיה חולה ממה? מכעס. בעמוד ב', בגמרא בנדרים, הגמרא כותבת, אמר רב הונא: כל הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו. שנאמר, "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלוהים כל מזימותיו." זה פסוק בתהילים י', פסוק ד'. רשע כגובה אפו - מתי שהוא בכעס, אפילו את אלוקים הוא לא מתעניין. מה זה אומר? תחשוב, בן אדם נמצא במריבה, אתה אומר לו, בוא הנה, אל תכעס, זה עבירה. הוא עונה לך, מי אמר לך שזה עבירה? זה כתוב בגמרא. עזוב אותי מהגמרא. אבל זו תורה שבעל פה, זה הגיע מהאלוקים. הוא אומר, לא אכפת לי מאלוקים. שמעת מה אמרת? שמעת מה אמרת? בכעס, בן אדם לא סופר, מקלל, מחרף, מגדף. רבי רמי עמיד יפה אמר, משכח תלמודו ומוסיף טיפשות. האדם אומר, שוכח את הלימוד שהוא לומד.

16:11בן אדם לומד, לומד, לומד. כעס? תגנוז את הכל. וגם נהיה טיפש. בן אדם נהיה טיפש במוח, שנאמר: "כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכתיב: "וכסיל יפרוש יבלת". זה פסוק שמובא במשלי י"ד י"ז, שהכסיל יפרוש יבלת, זה אומר שזה מגיע בעצם לידי טיפשות ותפיסות. רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שאדם שהוא רגיל לכעוס, ידוע שעוונותיו מרובים מזכויותיו. הוא בעל עבירה. אם הוא כועס, אז לא צריך אפילו לבדוק את המאזן שלו; תבדוק במאזן שלו - מינוס מלא עבירות, שנאמר: "בעל חֵמָה רב פשע" (משלי כט, כב). חֵמָה זה כעס; אם הוא בעל חֵמָה, הוא רב פשע. יש היום רבנים, יש רב הגאון, ויש רב פשע. זה גם פסוק של רב. שלא כולם הם רבנים, אבל יש רב פשע. פסוק במשנה קבצת קבץ. אז אדם שהוא בעל חמה, עכשיו, הגמרא מביאה כל מיני דברים, כל מיני פסוקים, אבל בפועל, אם בן אדם,

17:32לא יתרגל לעצור את הכעס שלו בפניכם, לא יהיה נוח לכעוס. כאילו לוחץ על כפתור כעס, כל הפסוקים, כל הגמרות, כל ההגדות, כל הפירושים, לא אכפת לו. עזוב אותי עכשיו, עזוב אותי, הוא בעצבים. בעצבים. בשבת, מעצבים הוא יכעס, מעצבים הוא יחלל שבת מכעס. כן. אז הדבר הזה כל כך בן אדם צריך להתרחק, כל כך בן אדם צריך להיזהר שלא יגיע לידי כעס. למה? בא לי כלל כעס, בא לי כלל טעות. זאת אומרת, אם בן אדם באים אליך ומרתיחים אותך, אם הם הצליחו להכעיס אותך, אתה כבר במינוס, אתה כבר טועה. לא בטוח שהם טועים. אולי אתה טועה, אולי הם טועים. אבל אם הם הביאו אותך לידי כעס, אם אתה הגעת לידי כעס, אתה כבר במינוס. אתה כבר נמצא בחיסרון. עכשיו, אחרי שאנחנו מבינים את כל הדברים הללו, איזה דברים הכעס גורם. נבין את מה שמובא בגמרא בשבת, דף ל"א, עמוד א', וזה מובא גם באבות דרבי נתן, בפרק כ"ג.

18:59כל המעשה של אותו בן אדם שהתערב עם חבר שלו על 400 זוזים. כל מי שילך ויקניט את הלל, יטול 400 זוזים. אותו אדם בא לשגע את הלל, והם התערבו על 400 זוזים. איך אנחנו יודעים שה-400 זוזים זה הרבה כסף? כי כתוב, אנחנו קוראים בהגדה של פסח, חד גדיא, חד גדיא, דזבין אבא בתרי זוזי. גדי אחד עולה שתי זוזים. אז בארבע מאות זוז, כמה גדיים, כמה כבשים אפשר לקנות? 200 כבשים. זה סכום יפה. וכל מי שינסה להרגיז את הלל, כנראה זה היה אימור גבוה. ואם כל זה בא ושיגע אותו ביום שישי, שאל אותו שאלות שטותיות, ואחרי שהוא משגע אותו עם כל כך הרבה שאלות שטותיות שמוזכרים בגמרא - למה ראשיהם של בבלים סגלגלים, למה האפריקאים הרגליים שלהם רחבות ולמה זה - והוציא אותו מתוך בית המרחץ אחרי שהוא גמר לו את כל הסדרה, מה הוא אומר לו? הרבה שאלות יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעס, כאילו מה? שמא תכעס?

20:15כבר שעתיים אתה משגע אותי, מוציא אותי מהמיטה, אתה רואה שאני לא כועס. נראה לי שאתה כועס, נכון? לא כועס. נכון שאתה הולך לכעוס עליי? לא כועס. לא, לא, אתה כועס. רק זה מצליח להכעיס בן אדם. לא, שום דבר. ואחר כך מה הוא אומר לו? כל שאלות שיש לך לשאול, תשאל. יום שישי, לחץ. אמר לו, אתה הוא הלל שקורין עליך נשיא ישראל? אמר לו כן. אמר לו, אם אתה הוא, אל ירבו כמותך בישראל. קללה. אחרי זה, אתה מבין, בן אדם, שיגעת אותו עם שאלות מכאן ועד סוף העולם. אבל איזה שאלות? הכי טיפשיות שיש. למה? תחשוב, בן אדם מגיע ביום שישי, לחץ, ללחוץ את הילדים, לארגן, לשטוף, לסדר, להכין את הכל, לבשל, פתאום דופקים בדלת, או יש לי שאלה, כבוד הרב, אתה נמצא במבוכה. אתה מתארגן לשבת, יוצא מהבית, כן כן, שאלה דחופה. בטח אולי נטרף לה עם הסיר של החמין, אולי אין להם על מה לשבת, משהו מסוכן, אולי פיקוח נפש. או יש לי שאלה, רב, למה לסינים יש עיניים מלוכסנות? אני אגיד לו פשוט, בוא תקרב אליי, בוא אני אעשה לך עיניים מלוכסנות, בוא, בוא, בוא. ניתן לו איזה אחת, נשלח אותו עם העיניים המלוכסנות שלו. לא, בסדר, עניתי לו. אחרי זה עוד פעם, מה הוא אומר? מי כאן נילל? כאילו, שכחת לפני.

21:41מי קילל? מי קילל? מי זה? מי זה? עוד פעם. או, למה יש לאתיופים צבע עור כהה? למה יש לקושיים צבע עור שחור? למה אכפת לך בחייך? מה זה חשוב כרגע להוציא אותי מהמבטיה? לעזוב את כל ההכנות לשבת? ואחרי זה, אחרי שהוא כבר מוציא אותו מהמבטיה, מלא פעמים, מוציא, מכניס, מוציא, מכניס, מוציא, מכניס, אומר לו: אתה כועס, נכון? אתה כועס? לא. לא, לא, אתה תכעס עליי. יש לי עוד הרבה שאלות כאלה. בא הלל אומר לו: "אני יושב איתך עכשיו יום שישי כמה שאתה רוצה, כל השאלות שיש לך." הלל אומר לו: "רק תגיד מילה, איזה מילה שאתה רוצה, ואני אומר לך מה שאתה רוצה. יום שישי, אבל זה לא הזמן. תגיד לו: 'תבוא למוצאי שבת', תגיד לו: 'תבוא, פינוקים עליי בערב שבת, אבל עכשיו שום דבר.'" ואחרי זה, מה הוא אומר לו אחרי שהוא ענה לו כל כך הרבה שאלות? אמר לו: "הלוואי ולא יהיו עוד אנשים כמוך." זה לא חוצפן, זה מנובל. תגיד לי, מה אתה? מה אתה עושה? אתה מדבר עם נשיא ישראל. אתה מה זה נשיא? כמו מלך. שתרטרת אותו במשך שעות. הלוואי, אתה יודע מה זה? אתה הלל? הלוואי ויהיו כמוך אנשים יותר. למה? מה, בשלב הזה, אם השם של הלל היה שומע את זה,

23:13מה עשה אילל? אבל ברוך השם, הלל ידע לסלק את כל העוזרים, את כל המשמשים, שאף אחד לא... אין. אין צינון. מי שרוצה את הרב יבוא אליו, בוא אליי הביתה. מהמבטי אני יוצא לך. זו ההנהגה של הלל. הדבר המופלא הזה בעצם הרי מה זה ההנהגה, שאתם דרך חכמים. נשיא ישראל, אין. כל עם ישראל עליו, והוא, והוא, אותו הלל אומר לו, "למה אתה אומר? אתה מקלל אותי ככה? למה אתה אומר שלא ירבו כמותי בישראל?" אז הוא אומר לו, "מה זאת אומרת? בגללך הפסדתי 400 זוז, אתה השם!" אני השם? כאילו למה? אמר לו כי התערבתי שאם אני אעצבן אותך ואתה לא מתעצבן, תגיד לי עד איפה השפל של החוצפה עוד צריכה לבוא? עוד הוא מאשים את הלל. אתה יודע מה? אולי אתה רוצה שאני גם אשלם לך את ה-400 זוז כי לא כעסתי? אולי אתה רוצה שאני גם אגרד לך בגב? מה אתה רוצה ממני? מה אתה מתעלל? מה נתפלת אליי? מה נתפלת אליי? אם בן אדם היה עובר חצי ממה שהלל היה עובר?

24:37או פשוט הוא היה שותל אותו בן אדם באדמה, שותל אותו, שם אותו בעציץ, דחליל, עזוב אותי. או שפשוט לא היה מתייחס בהנהגה הכי גדולה. בא אילן עוד מדבר אותו, ומה הוא אומר לו? הוא אומר לו, תהיה רגוע, מרגיע אותו אילן, תהיה רגוע. הוא אומר לו, הווה זהיר ברוחך, אל תכעס. כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז ועוד ארבע מאות זוז והלל לא יקפיד. אומר לו גם אם היית מתערב על שמונה מאות זוז זה לא יעזור לך. הלל מקפיד. הכל בסדר. אתה רוצה להאשים אותי? תאשים אותי. אתה רוצה להגיד שאני ככה? תגיד שאני ככה. אתה רוצה להגיד שאני צבוע? אתה רוצה להגיד שאני שחקן? אתה רוצה להגיד שאני עצבני? מה שאתה רוצה? מה שאתה רוצה? הכל בסדר. עכשיו אתה מבסוט. אני חוזר לאמבטיה. זה צריך... טנק, טנק של קדושה ותורה ובלי סוף כדי להגיע לדרגות האלה, ואפילו זה לא בטוח שאדם יעמוד במצב כזה של יום שישי ולחץ וכל הבלאגן. אבל מה? הלל ריסן את עצמו לא להשתמש בכעס, אז ממילא אם לא משתמשים בכעס...

25:49כדי להוציא את הכעס מהמקום, רגע, איפה שמתי את הכעס? או, הוא בפנים, הוא נמצא בתוך הלב. אבל כעס בחיק כסילים ינוח, הופ, הופ, מוציאים, זורקים. אז זה מה שהוא אומר: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. הלל התנהג פה עם הבן אדם הזה בכבוד המדהים, כאילו הוא רב, כאילו הוא אדם חשוב. ולמה? בדיוק. קבל את הדבר הזה. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. האם היית רוצה שיכבדו אותך? גם האדם עצמו לפעמים הוא נודניק, והיית רוצה שגם כשאתה נודניק יכבדו אותך? אז גם זה. אה, אבל יום שישי. נו, ואם אתה מגיע, אתה מגיע ביום שישי. לא היית רוצה שיתייחסו אליך? אבל אני לא מגיע. אני לא נודניק. בסדר? אבל לא תדמה לקבל אותו כמו שהוא ואל תהי נוח לכעוס. זה תלוי בזה: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. איך? ואל תהי נוח לכעוס. העניין הוא שהרבה פעמים בן אדם לא זוכר את זה. לא זוכר. למה בן אדם לא זוכר? באמצע כעס, באמצע כעס.

27:23עכשיו הבעיה היא איך מגיעים למצב שלפני כעס, לפני שבן אדם מגיע לכלל כעס, איך הוא נמנע מלהיות במצב הזה. המחשבה הזאת שבן אדם לא יישאר פה בעולם הרבה זמן... למה? כי בן אדם חושב כל הזמן שהוא חי פה לעולם. הבן אדם הזה עשה לי עוול, חכה חכה, אין בעיה, אני מחכה לך בסיבוב. חכה חכה. הבן אדם הזה פגע בי לפני 20 איש, אני אגמור לו את החיים לפני 200 איש. אבל הלאה. אם תדע למשל שהיום זה היום האחרון של החיים שלך. מחר אתה מת. זה מה שתעשה עכשיו ביום האחרון? או שיש לך דברים קצת יותר חשובים? אבל אם הבן אדם אומר, עזוב אותך, אני אהיה פה 700 שנה. הבן אדם חושב שהוא יעמוד לעולם. חושב שעניין רבי יהושע בן לוי, ייכנס חי לגן עדן. הלו, אם האדם יחשוב, חביבי, זה היום האחרון שלך, מה הבן אדם? לא יגיע בשביל כעס. בשביל מה אתה משקיע אנרגיות? הבן אדם לפעמים משקיע אנרגיות של מלחמה על דברים שלא צריך, כאילו הוא הולך להילחם את המלחמה הזאת 2000 שנה.

28:49טלפונים וחברים ומסך זכר טוב הולך ואל תיתן לבית את זה וזה וזה. מה יש לך אם תדע שהיום אתה גומר קריירה, ואתה מקבל מידע מהרופא באותו יום שהכנסת מלחמה. קבל מנופקס להשיג איתי בדיקות, אבל הבדיקות האלה מצטער, הוא אומר לאותו אדם, לא יצאו טובות. יש לך 24 שעות לחיות. והבעיה שכבר 3 שעות אני מחפש אותך, זאת אומרת 21 שעות אוטומטית אתה הורד את הבן אדם מ-Amstaff. מ... אריה נהפך לפרוח או כבר לא. מה קרה? או יש לי 24 שעות לחיות. זה המשך המשנה: "ושוב יום אחד לפני מיתתך". מה זאת אומרת? ושוב יום אחד? יום אחד לפני המיתה שלך, לפני שהאדם מת, תחזור בתשובה. הבעיה היא, האם מתישהו בן אדם יודע מתי הוא מת?

29:50אז הגמרא במסכת שבת דף קנ"ג עמוד א' מביאה ששאלו את רבי אלעזר התלמידים שלו. זה מובא גם במדרש תהילים מזמור צ"ד, פסוק ט"ז. שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: וכי יודע אדם יום שימות שיעשה תשובה? אמר להם: כל שכן שיעשה תשובה היום שמא ימות מחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. זה בעצם המטרה שלו הייתה. הרי אתה לא יודע מתי תמות. האדם לא יודע אם ייפטר עוד דקה או ייפטר עוד שנייה. כמה אנשים אצלם יצאו היום מהבית והיו בטוחים שהם חוזרים? אבל מה? לא חזרו, לא כולם חזרו. אז אומר רבי אלעזר: "כבוד חברך חביב עליך כשלך". ואל תהי נוח לכעוס. אם אתה רוצה לפתור את הדבר הזה, שוב יום אחד לפני מיתתך. תזכור כל הזמן שאתה רואה ביום האחרון, ואתה לא תעשה טעויות. כי בן אדם לא מבזבז את השעות האחרונות של החיים שלו על שטויות, על גוגואים, על פיסטוקים, על שוקולדים, על מריבות, על נקמות. עכשיו, בן אדם לא אוהב לחשוב על יום המוות. למה בן אדם לא אוהב לחשוב על יום המוות?

31:11משתי סיבות. סיבה ראשונה, כי זה באמת לא נחמד. סיבה שנייה, היצר הרע לא נותן לו לחשוב. למה? כי הגמרא במסכת ברכות, דף ה' עמוד א', אמר רבי לוי בר חמא, אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. אם ניצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה. אם ניצחו - מוטב, ואם לאו - יזכיר לו יום המוות. זאת אומרת, יום המוות עוצר את השטן. אז היצר הרע לא רוצה שתיזכר ביום המוות. מה הוא עושה? אל תחשוב על יום המוות. לא, לא, לא, עזוב, עזוב אותך. אין, אין, הכל בסדר, אתה חי. ואכל וחי לעולם. עכשיו עוד יותר. אפילו אם אתה אומר לה, אתה יודע, בונה, זה מצב מסוכן. אתה יודע שאתה יכול...

32:12למות אתה יכול, להנש אתה יכול. לקבל משהו על זה, מה עושה השטן? מטעה את האדם. הוא אומר: "עזוב, מה אכפת לך היום? תהנה היום, תשתחרר." מה שיהיה מחר, מה אתה דואג? וזה בעצם דבר מופלא. כי בן אדם שאין לו אמונה, אין לו אמונה, מה הוא עושה? כל הזמן הוא דואג, וואו, מה יהיה חודש הבא? מה יהיה עוד שנתיים? מה יהיה עוד עשר שנים? כשאתה אומר לו, חביבי, מה יהיה אחרי 120? פתאום הוא נהיה בעל אמונה. או, השם יעזור, חביבי. השם יעזור, אתה לא סומך עליו בשביל יום אחד. אתה אומר לו, מה יהיה למחר? בונה, לא השגתי עוד למחר, אני צריך ככה כסף. לפועל, השם לא יעזור. כשאתה מגיע איתו, אתה אומר לו, מה יהיה עוד 120 שנה? אחרי שתמות מהעולם, מה יהיה? או, לא יודע, עזוב, עזוב אותך. עוד אז, השם יעזור. אז למה אתה עכשיו חוסך לפנסיה? מגיל 20 הוא חוסך לפנסיה בגיל 80. לא בטוח שתגיע לפנסיה בכלל. יש יותר סיכוי שתגיע לשמיים מאשר שתגיע לפנסיה.

33:37ובן אדם הראש שלו שם בפנסיה. למה אתה לא בוטח? תבטח בהשם. כשמגיע לעניינים של 'או אני אסתדר עם הקדוש ברוך הוא, או השם יעזור'. אבל בפנסיה השם לא יעזור? אז זה הקונפליקט הזה בין לבין שבו אדם נמצא. עכשיו אדם תמיד אומר, אתה יודע מה? אני אענה ואעשה ואחגוג. אה, נסתדר, נסתדר, נסתדר. יש תיאור על זה בישעיה, פרק נ"ח, פסוק ב': 'היתה יוי ככרי יין ונסבעה שחר והיה כזה יום מחר'. גדול, יתר מאוד, ואומר כל אחד הולך לביצעו, כל בן אדם הולך לבצע, לכסף שלו, אבל בעצם בן אדם צריך לזכור שוב יום אחד לפני מיתתך. עכשיו איך בן אדם יזכור את זה? רק אם הוא יהיה דבוק בתלמידי חכמים. אם האדם לא יהיה דבוק בתלמידי חכמים, אין סיכוי בעולם שהוא יתעורר. אין סיכוי, עזוב. בן אדם אומר, כן, כן, כן, שמעתי מוסר, שמעתי הרצאה, שמעתי, שמעתי, שמעתי. תודה רבה, שמעת הרצאה, סיימת את ההרצאה. עכשיו מה? הלכת הביתה, אשתך עצבנה אותך. הלכת הביתה, קרה משהו. מה תעשה? אז אם בן אדם מחובר לרב, מחובר לתורה,

35:01אם בן אדם מחובר לעניינים של קדושה, אז התורה בכוחה לעצור את הבן אדם ולהכניס אותו למצב כזה שהוא מבין למה לא לכעוס, הוא מבין למה לא לעשות שטויות, הוא מבין למה מה שהוא חי היום. זה תמיד צריך להיות בבחינה של שוב יום אחד לפני מתתך. אבל אם בן אדם לא מחובר לתלמידי חכמים, מה זה גורם? זה גורם שהוא עושה מה שבא לו. זה גורם שאין לו משהו שיעצור אותו, אז הוא עושה ככה, עושה ככה, פעם ככה, פעם ככה. בסדר, מתחזק, יורד, מתחזק. הוא עושה ככה, עושה זה, עושה זה, עושה זה. אבל אתה אומר לו: תתחבר לתלמיד חכם. זה ישנה לך את כל החיים. הכוח של התורה, היא נמצאת אצל התלמיד חכם, כי הגמרא אומרת בסוף מסכת חגיגה, תלמידי חכמים, כל גופם אש. למה כל גופם אש? כיוון שהתורה אש. אז אדם שלמד תורה, אז הוא מתחמם בחכמים. לכן פה התנא מה אמר? התנא אמר דבר מופלא.

36:26והווה מתחמם כנגד אורן של חכמים. אותו אש של התורה שנמצאת אצלם, אתה צריך להתחמם. ורק על ידי זה אתה זוכה להיקרא תלמיד חכם וכך תאיר עליך כשלהבת, ואל תהי נוח לכעוס ושוב יום אחד לפני מיתתך. אבל אם אין לך את החיבור לחכמים, עזוב, אין סיכוי. אדם בלי רב הוא גרוע מאוד, הוא יגיע לדרגות של שפל אנושי ועוד בשם אלוקים. ישו, כל הטעות שלו, כל הטעויות שהוא עשה, מהרגע שהוא עזב את הרב שלו. הוא היה תלמיד חכם, הוא היה מצטיין. תלמיד של רבי יהושע בן פרחיה. עזב את הרב שלו ועשה את כל הטעויות הכי קשות. עד היום אנחנו סובלים מהמתנגד התאמה הזה. עזב את הרב שלו והתחיל לעשות שטויות בלי הפסקה. התחיל לסגוד לאבן, התחיל לעשות כישופים, הסית, והדיח את ישראל, מהווים שבשמיים. אז אם אתה לא מתחמם כנגד אורן של חכמים, הכל ילך. אבל מה הבעיה? תלמידי חכמים הם אש. כשאומרים לך שתלמיד חכם הוא אש, מה הכוונה? שתדליק ממנו סיגריה? לא, לא זה הפשט. הפשט הוא שהקדושה של התורה נכנסת בהם לגמרי. ויש עשרות ומאות סיפורים על הכוח של תלמידי חכמים.

37:51אבל אש מצד אחד היא מחממת, אבל מצד שני היא גם שורפת. לכן כתוב "ומתחמם", לא כתוב "ונשרף". אתה יודע, יש עש, הם מתקרבים לאור הזה, הם מתקרבים, הם מתקרבים, מתקרבים, מתקרבים, לא שולטים בעצמם, נשרפים. כשהאדם מתקרב יותר מדי לחכמים, אז זה בעיה. אתה יכול להיכוות. אל תתקרב יותר מדי. וזה מה שכתוב: ובא מתחמם כנגד אורן של חכמים. מתחמם, לא נשרף. ועכשיו שאתה קרוב לתלמיד חכם, תיזהר בגחלתן שלא תיקווה. שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, וכל דבריהם כגחלי אש. אז קודם כל נבין מה זה להיזהר מהתלמידי חכמים. אומרת הגמרא במסכת שבת: אמר רב אבר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב. תחת ישמעאל ולא תחת נוכרי. אומרים למשל, יש לך, אתה רוצה לגור ליד מישהו, אתה רוצה שיהיה איתך בבית, שיהיה מישהו נמצא איתך לידך, תבחר, עדיף לך ערבי ולא נוצרים, אדומים. למה? האדומים היו יותר רשעים מהישמעאלים. אתה יותר תסבול ממנו מזה.

39:15אחר כך אומרת הגמרא, עדיף לך את הנוצרי הזה, את האדומי הזה, ולא פרסי גוי. כי הם היו ממש מצערים את ישראל. הם ממש היו מתעללים עד כדי כך שהגמרא אומרת שאפילו נר חנוכה לא נותנים להם להדליק. ואומרת הגמרא, אפילו הכי, תהיה עם הערבים, עם המחבל, עם האדומים, עם מי שאתה רוצה. עם הפרסים, הגויים שמציקים ומפריעים לך לשמור תורה ומצוות ולא תחת תלמיד חכם. למה? אומר רש"י, אם יקניטנו, יענישנו תלמיד חכם. מילה לא במקום לתלמיד חכם מקפיד. לעומת זאת, הגוי, האיש מאלי, האדומי, הפרסים, בסדר, הוא יבוא וייתן לך מכות קצת. יתעלל בך, אבל אתה לא גומר את הקריירה בעולם הזה ובעולם הבא. תלמיד חכם, אם יקניטנו, יענישנו. נגמר, בלי... עכשיו העניין הוא, שתלמיד חכם הוא לא רק זה שהוא יכול סתם, אתה יודע מה, למחול, למחול, למחול על כבודו.

40:40סתם להגיד יאללה ביזו אותי, השפילו אותי, יאללה אני מוחל, מוחל על כבודי. אף על פי שהגמרא אומרת במסכת קידושין בדף ל"ב המובא: הרב שמוחל על כבודו כבודו מחול, ככה גם נפסק להלכה. עם כל זה, אמרו חז"ל במסכת יומא בדף כ"ג עמוד א' סוף העמוד, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש... אינו תלמיד חכם, נחש הוא. נוקם ונוטר הוא, זוכר את האדם אחרי כמה שנים, בא ונושך אותו. אומרים שתלמיד חכם הרבה פעמים לא יכול למחול על כבודו. זה לא כבודו, כבודו זה כבוד התורה. אז אם אתה לא נוקם ונוטר כנחש, בשביל מה? בשביל כבוד התורה? בשביל שאנשים ידעו לא לבזות אותך? לא תלמיד חכם. וזה דבר גדול מאוד, שכבר אמרנו, שמבוע בזוהר הקדוש, בפרשת בשלח, דף ס"ד עמוד א', שהקדוש ברוך הוא על כבודו מוחל, אבל על כבוד הצדיקים הוא לא מוחל. עכשיו אם מישהו, אם אמרת למישהו, אז אמרת משהו, נגיד, שכתוב ב...

42:09מה, בסנהדרין, דף פ"ב, שבמקום שיש חילול השם אין חשיבות לכבוד הרב, כאילו. ו... אמרתם את המקור, ככה, זה המקור. הוא קרא את הדף, אבל הוא לא הבין מה שאתה הבנת. בכלל לא הבין כלום, הוא הבין משהו בכלל שונה. ואז הוא מפיץ ואומר... מהדבר הזה בעצם אנחנו רואים שצריך להיזהר מאוד בגחלתן של צדיקים שלא תיקווה. עכשיו, למה פה המשנה אמרה "גחלתן"? לפעמים בן אדם בלי כוונה, בלי כוונה, נכווה מגחלתן של צדיקים. הוא לא התכוון, בטעות, הוא גרם בושה לאחרים, הוא גרם צר לאחרים, נכווה. יש סיפור על רבי יעקב אבוחצירא, זכר צדיק לברכה, שהיה הסבא של בבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא. יום אחד הוא הגיע למרוקו, הסתובב ממקום למקום. הוא הגיע להתארח באיזה בית, הגיעה אליו אישה, אמרה לו: "כבוד הרב, אני 20 שנים ללא ילדים. הרב יכול לברך אותי?" ברך אותה, אמר לה: "כעת חיה ולשרה בן, תוך שנה יהיה לך בן." היא כל כך התרגשה מהברכה, רצה והביאה לרב ג'לביה חדשה, בגד חדש טוב. זה היה ביום ראשון. הוא שמר אותה, אמר: "לאיזה חג לפני פסח." באמת עברו חודשיים-שלושה, האישה נכנסה להיריון, שמחה וששון.

43:38בינתיים הגיע פסח, אביה יעקב אחרי המקווה, בא להוציא את הג'לביה ללבוש. הוא רואה כל הג'לביה עם חורים של עובש. תולעים אכלו אותם מבפנים. נהיה לו חלישות הדעת. זה מה שהיא מביאה לי? על המקום, האישה הפילה. בא אליו בוכה אחרי החג. הרב, מה קרה? מה לא תגידי? אני אמרתי לך להביא לי בגד? מה את מביאה לי בגד עם חורים? לא היה מה ללבוש בחג, חשבתי שזה מה שיהיה. סליחה, סליחה, הרב, אני לא ראיתי, נשבעת בחיים של אבא. אמרה לרב, שום דבר אני לא ראיתי. אמר הרב סלירטי, תגידי, יהיה לך עוד אחד. בערך, היא נכנסה. אבל היא לא התכוונה, זה היה בשוגג, לא התכוונתי, כן התכוונתי. והבא זעיר בגחלתן. בן אדם בא, לא שם לב, נשען על איזה גחלת בוערת. נשרף לו כל היד. הוא מתחיל לצעוק על הגחלת: "מה את עושה? לא שמתי לב. מה? מה את שורפת אותי? מה? אסור לגעת בך?" כן, אסור לגעת בך. נגעת, נשרפת. לא התכוונת? כן התכוונת. ואיזה זעיר בקחל אתה שלא תכווה. מה יאמר אדם? בסדר, אני זעיר. אבל איך אני יכול להיות מצד אחד? אתה אומר לי.

44:58להתקרב אליהם. מצד שני, אתה אומר כל כך להיזהר, אולי עדיף לא זה ולא זה. לא צריך לבוא להתקרב ולהיזהר ולשמור. ולא רק זה, אפילו אחרי שהם נפטרים מהעולם גם אסור להתקרב אליהם. לכן הוא אמר... וכל דבריהם כי ככה יש. אפילו אם הם לא נמצאים, רק הדברים שלהם נמצאים פה. הדיבורים שלהם שנמצאים בעולם, אפילו אחי, הדבר הזה בעצם צריך להקפיד עליו. יש ספר על פירוש על אבות, "פרקי משה." הוא כתב למה דווקא הביאו. שנשיכתם נשיכת שועל, והקיצתן הקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף. מה מיוחד בחיות האלו? אז הוא אומר לגבי השועל, נשיכת השועל שהוא מעמיק מאוד כשנושך. הוא אומר, הנשיכה של השועל היא מכל הלב. נותן ביס, ממש, מוציא חתיכה. אבל, הנשיכה של השועל היא לא מכאיבה כמו כאב של עקיצה.

46:26למה עוקץ? בן אדם נעקץ ממשהו, אם זה עם ארס, זה כואב בתוך הגוף. זה לא שריטה, זה לא משהו חיצוני, איזה פצע, זה משהו שמחלחל בתוך הגוף. לכן הוא אמר, עקיצתן עקיצת עקרב. עקיצת העקרב היא עקיצה גדולה, שאפילו שהנשיכה שלו היא קצת על העור, אבל מכיוון שהארס שלו חודר פנימה, נגמר. והלחישה, לחישת שרף. וכל דבריהם, כי גחל אש. כל הדברים שלהם. בלי לומר, אתה יודע מה? זה לא, זה כן, זה לא נראה לי כל כך, זה אני מבין, זה אני לא מבין, זה מתאים לי, זה לא מתאים לי. דרך אגב, הטור מפרש, לחישת שרף, מה מיוחד בלחישת שרף?

47:34שהוא נחש, שהוא נחש עם ארס ברמה כזאת והוא יורק ונושף את הארס שלו וזה מספיק בשביל להרוג. כן, והוא ממית. כיום יש נחשים כאלה, אני חושב על הקוברה. הקוברה לפעמים יורקת, כן, אז זה הוא בא לומר. גם תלמיד חכם, אפילו אם אתה אומר, עזוב, אני אציק, אציק לו וילך. אני לא אהיה פה באזור. מרחוק זה יתפוס אותך. כמובן שיש עוד הרבה להעריך על קבוצה של חכמים, כמה צריך להיזהר, על כל הדברים הללו. אבל כל בן אדם צריך לעשות חשבון נפש בעצמו. בסדר, אני לא מסכים עם אותו רב. הוא עשה נכון, לא עשה נכון. אבל באותו זמן שאני ישבתי ופיצחתי גרעינים, שאני ישבתי וטיילתי, הרב הזה עצמו ישב ועמל בתורה. אז אם אדם אוהב את התורה, הוא חייב לאהוב את החכמים. הוא לא יכול להגיד, אני אוהב את התורה ולא אוהב את החכמים, כי מי שלומד את התורה הוא חכם. אז אדם שאוהב את התורה, הוא אוהב את החכמה, אוהב את החכמים, אוהב את הקדוש ברוך הוא. הוא אוהב את החכמים. אז בעצם הדבר הזה, בר רבי אלעזר אומר לך: אני אומר לך שלושה דברים הללו.

49:02הם אלו שצריך ללמוד אותם ממקום למקום, ממקום למקום, ועוד פעם ועוד פעם. הם הדברים החשובים. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תנוח על זרי הדפנה, שזה דבר אחד. שוב יום אחד לפני מיתתך, שזה דבר שני. והווה מתחמם כנגד אורם של חכמים והווה זהיר בגחלתם, שזה דבר שלישי. שכל הדברים הללו קשורים אחד לשני. אם כבוד חברך חביב עליך כשלך, זה רק אם אתה לא תנוח על זרי הדפנה. ולמה לא תהיה נוח לחוץ? כי תמיד תזכור שוב יום אחד לפני מיתתך. יכול להיות שזה היום האחרון שלך. ואיך תגיע בכלל לדרגה לזכור שכל יום אולי זה היום האחרון שלך? אם תהיה דבוק לחכמים. ואם תהיה דבוק לחכמים, יש סיכוי שתזלזל בהם כי אתה כבר מתקרב אליהם. וזה היה בגלל את הקב"ה. הזכה אותנו שנזכה לעשות רצונו כרצונו ונזכה להיזהר בכל הדברים שצריכים להיזהר ולעשות את כל מה שצריך לעשות. ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו. אמן ואמן.