פרשת תולדות בכולל יוסף דעת (ירושלים) הרב אפרים כחלון

0:04אנחנו היום נמשיך בסדרה של השיעורים בפרשת השבוע. היום נדבר על פרשת תולדות. הפרשה שלנו מתחילה בפסוק: "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". רש"י מביא בשם המדרש: "הוא זקק לומר 'אברהם הוליד את יצחק' לפי שהיו ליצני הדור אומרים 'מאבימלך נתעברה שרה'." דיברנו על זה בשיעורים הקודמים כמה גדול כוחה של ליצנות, איך ליצנות אחת יכולה לדחות מהתוכחות. ולכן ליצני הדור היו אומרים 'מאבימלך נתעברה שרה'. הקב"ה ראה שצריך לעצור את הביזיון הזה, לכן הוא עשה נס. הוא זקוק לומר "אברהם הוליד את יצחק" לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה. דיברנו על זה בשיעורים הקודמים, כמה גדול כוחה של ליצנות, איך ליצנות אחת יכולה לדחות מהתוכחות. ולכן ליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה. הקב"ה ראה שצריך לעצור את הביזיון הזה ולכן הוא עשה נס. וצחק לסתר פניו של יצחק דומה לאברהם. שינה לו את הפנים, אפילו שכל בן דומה לאביו, בדרך כלל. פה, הקב"ה עשה את זה באופן כל כך מוחלט, עד כדי כך, שכל מי שהיה רואה בשוק את יצחק, היה חושב שזה אברהם. אז היה מגיע ליצחק, אומר לו, אתמול אתה זוכר, הבאת לי מאה שקל, כך. אמר לו, זה לא אני, מה אתה רוצה ממני? מה לא אתה, זה בדיוק אתה. זה לא אני.

1:26הוא אומר, "אז מי זה? אולי אבא שלי." איך יכול להיות? "מה, אתם כל כך דומים?" כן. ובאמת, היו אנשים מתבלבלים וטועים. הוא מגיע לאברהם אבינו ואומר לו, "הבאתי לך מאה שקל." אברהם אומר לו, "אתה הבאת לי? זה לא אני בכלל, לא יודע מה אתה רוצה." ובסוף זה היה מתברר ליצחק, והוא היה שמח. אנשים היו מתבלבלים ביניהם, מכתבים מתחלפים, עד שאברהם אבינו ביקש שתהיה זקנה. ולכן הדמות פניו של אברהם אבינו הייתה דמות פני זקן, ויצחק היה פנים של צעיר, כך היו יכולים, אפילו שדומים, להבדיל ביניהם. הפסוק הבא אומר: "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי לו לאישה." במדרש רבה, ס"ג ד', מובא: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? עוד פעם, התורה חוזרת על ההיסטוריה. רבקה, בת בתואל הארמי, מפדן ארם, אחות לבן הארמי. מהי כל ההיסטוריה? אז מה אכפת לי מאיפה היא? ואם כל כך אכפת, מה לא מספיק מה שקראנו בפרשה הקודמת? שהוא הלך ללבן, כל הסיפור עם אליעזר והגמלים, שהלך ללבן, לקח את רבקה בת בתואל. למה התורה עוד פעם חוזרת?

2:44אומר המדרש, יסוד גדול, והיסוד הזה, צריך כל אחד ואחד, ללמוד אותו, וליישם אותו. אומר המדרש, אלא להגיד שבך, שהייתה בת רשע, ואחות רשע, ומקומן שרשע, ולא למדה ממעשיהם, זאת אומרת, היה לה את כל הסיבות האפשריות, לצאת, עבריינית. מה שהיא רוצה, אבא שלה רשע, אמא שלה רשעה. אחים של הרשעים, כל אנשי מקומם רשעים, ולא רק רשעים - מורדים וממרידים. כל מה שאפשר להילחם בטוב, הם נלחמים. ופתאום יוצאת איזה צדיקה אחת מתוך גיא ההפוכה הזה. זה נראה מדהים! איך יכול להיות שהיא עשתה כזה דבר? בדרך כלל מבני ברק אני עוד מבין שיוצאים צדיקים, אבל מדיזנגוף? בארץ, או ממקום אחר בחוץ לארץ, ששם יש שיא הפריצות, שיא הטומאה, איך יכול להיות שיצא משם? התורה באה ואומרת לך, אפשר. זאת אומרת, אדם יכול להגיד, אני לא נולדתי בבני ברק. אני נולדתי על הברזלים. אמא שלי לא הייתה רבנית, ואפילו לא מתקרבת לזה. אבא שלי, אולי בכלא, אולי במקום אחר, רק לא בבית. מעולם לא קיבלתי חינוך טוב ממנו.

4:08מעולם לא קיבלתי דוגמה למה שאני אבוא ואעבוד את אלוקים, למה שאני אאמין בתורה. לא חינכו אותי לזה. יש הרבה אנשים היום, לצערנו, שאומרים: "עזוב, נולדתי בבית חילוני, אל תעשה לי שינויים, תן לי לחיות את החיים שלי כמו שאבא שלי חי וסבא שלי חי. תן לי את התמימות שלי, מה שמאמין מאמין, מה שלא, לא. עזוב אותי." התשובה הזאת לא רק שהיא לא נכונה, אלא זה נגד התורה. התורה פה באה להדגיש לך את היסוד הזה. רבקה, בת בתואל הארמי, תראה איזה אבא היה לה, לא היה לה אבא רב. מפדן ארם, איזה מקום היא הגיעה, מקום נורא מושחת, כל הרשעים שמה. ואיזה אח, על הפנים, לבן הארמי. כתוב במדרש, לא היה אדם שיכול להימלט ממנו. המפיונר הכי גדול, לבן הארמי. מי שמסתבך איתו, גומר. שוטר שהיה בא לעצור אותו, באותו היום היו אומרים קדיש על השוטר. אין, לבן הארמי, מי מתעסק איתו?

5:09והנה אחותו, רבקה אמנו, זוכה להיות אשתו של יצחק. רבקה אמנו, מארבע האמהות הנבחרות. איזה מוסר השכל זה! המדרש מלמד אותנו, ולכן התורה חוזרת שוב ושוב להזכיר: היא לא הגיעה מבני ברק, היא לא הגיעה ממקום של צדיקים. אבא שלה לא היה רב, לא ראש ישיבה ואפילו לא אברך. והיא הצליחה להגיע להיות האמא, אחת מהאמהות של עם ישראל. כמה זה חשוב. שהאדם ידע, לא תמיד מאיפה הגעת, זה מה שיקבע לך לאן אתה הולך. הרבה פעמים אתה יכול להגיע ממקום אחד ולהצליח להתגבר ולהיות במקום אחר. בפסוק הבא, פסוק כ"ב, מובא: "ויתרוצצו הבנים בקרבה." ותאמר: "אם כן, למה זה אנכי?" ותלך לדרוש את ה'. רבקה אמנו, אחרי ש... הצליחה להיות בהיריון, הקב"ה נתן לה פרי בטן, והתרוצצו הבנים בקרבה. מה זה ההתרוצצות הזאת? מה קרה לילדים? יש לה סך הכל בבטן, אנחנו יודעים תאומים. היא עוד לא ידעה. היא חשבה שכשיש לה תינוק בבטן, התינוק הזה מצד אחד רוצה לצאת לעובדי עבודה זרה, ומצד שני התינוק הזה רוצה לצאת לבית מדרש, בית כנסת. איך יכול להיות התינוק הזה? או שהוא רוצה לעבוד את אלוקים, או שהוא רוצה לעבוד אלוהים אחרים. לכן ותלך לדרוש את השם. רש"י מפרש למה זה אנוכי?

6:22היא עוד לא ידעה. היא חשבה שכשיש לה תינוק בבטן, התינוק הזה מצד אחד רוצה לצאת לעובדי עבודה זרה, ומצד שני התינוק הזה רוצה לצאת לבית מדרש, בית כנסת. איך יכול להיות התינוק הזה? או שהוא רוצה לעבוד את ה', או שהוא רוצה לעבוד אלוהים אחרים. לכן ותלך לדרוש את ה'. רש"י מפרש למה זה אנכי? מתאבה ומתפללת על ההיריון. זאת אומרת, רש"י אומר שרבקה כאבלה אמרה, ההיריון כל כך קשה, אז בשביל מה כל כך טרחתי, התפללתי, להיות בהיריון, לזכות לפריבטן, כזה קשה ההיריון? האור החיים הקדוש כותב דבר פלא. הוא אומר, האור החיים הקדוש, פירוש של רש"י, קשה מאוד. אין הדעת מסכמת עליו. אור החיים בדרך כלל כותב בשפה עדינה, הוא לא כותב בהתבטאויות חזקות, אבל פה אומר רש"י הדעת, שהפירוש של רש"י אין הדעת מסכמת עליו. איך יכול להיות שתמאס הצדקת בהריונה לצד הצער? איך יכול להיות שהצדקת רבקה עמנו, זו לא אישה פשוטה, רואה שקצת קשה להיריון, מתרוצצים הבנים בקרבה, אומרת, עזוב, עזוב אותך. בשביל זה שווה להיות בהיריון. בשביל זה שווה עזוב. רוצה...

7:41לא שווה להיות בהיריון. הוא אומר, זו לא אישה פשוטה, זו רבקה אמנו, נכון? ומה רב, זה מה שהיא אומרת. היא אומרת, התפללתי כל כך בשביל זה, ועכשיו אני סובלת. לכן, האור החיים הקדוש אומר, לא יכול להיות שרבקה מתלוננת על ההיריון. הוא אומר, ומה הראיה? הוא אומר, הראיה היא שהדרך של הצדיקים היא לקבל על עצמם סבל בשביל התכלית העתידית. זאת אומרת, אדם, לפעמים הוא צריך לעשות משהו שלא כל כך בא לו. הוא מעדיף ללכת לישון, לקום מתי שהוא רוצה, ללכת לישון מתי שהוא רוצה. תגיד לו תפילת שחרית, תגיד לו הנחת תפילין, תגיד לו קריאה בתורה, אמר לו עזוב עזוב, אתמול הלכתי לישון באחת בלילה, אני עייף גמור, לא יכול לקום. אתה אומר לו אבל יעבור לך זמן תפילת שחרית, אתה לא תוכל. עזוב אותך, תן לעשות מה שנוח לי, מה שבא לי. הצדיקים לא עושים מה שנוח, עושים מה שצריך. אפילו שזה לא תמיד נוח, אפילו שזה לא תמיד מסתדר, אפילו שלפעמים צריך לשלם הקרבה. ורבקה אימנו לא מוכנה לעשות את ההקרבה הזאת בשביל המצווה הגדולה להביא ילדים לעולם. והיא אומרת, למה זה אנוכי? לכן, אומר האור החיים, שהפירוש הוא שמחמת ריצוץ הבנים לא תצליח לבסוף להביאם לעולם. אומר האור החיים בדיוק הפוך. הוא אומר, היא כל כך פחדה, היא רואה שהרעיון לא תקין.

9:01היא בתינוקות משתוללים, כל רגע שהיא הולכת, היא אומרת, מה יהיה בסוף? כל התפילה שלי, כל מה שהתפללתי זה כדי להביא ילד לעולם, לא הוא באר מת. ולכן היא כל כך פחדה, והתרוצצו הבנים בקרבה, אמרה, אני כל כך אסבול, בשביל מה? בשביל כלום. לא יהיה לי תכלית לזה. ובאמת לצערנו, בדור שלנו, אנחנו רואים שלפעמים, אישה, מחמת הקושי של ההיריון, מחמת הקושי של גידול ילדים, מחמת עוד קשיים אחרים, מחליטה לא יותר להביא ילדים לעולם. ויש כאלה יותר גרוע? כבר יש תינוק, הפלה. למה לא? היה תינוק, עכשיו לא יהיה. אישה, מחמת הקושי של ההיריון, מחמת הקושי של גידול ילדים, מחמת קשיים אחרים, מחליטה לא להביא עוד ילדים לעולם. ויש כאלה שגרוע יותר? כבר יש תינוק, הפלה. למה לא? היה תינוק, עכשיו לא יהיה. בתי חולים מסבירים, לא אומרים זה רצח, אומרים הפלה. אתה יודע מה זה הפלה? האדם הלך נפל במדרגות, קרה לו משהו? כלום. נפל מדרגה אחת, הפלה, זה משהו קטן, את לא תרגישי, זה יעבור לך מהר, את תוששי מהר, זה כלום. היום יותר מתמיד, עם כל הטכנולוגיות של היום, אגודת אפרת, כמובן כולם שמעו על האגודה הזאת, היא נלחמת במושג הזה.

10:13של ההצלת עֲבָרִים. והם יש להם סרט שבסרט הזה הם מראים איך התינוק מנסה להתחמק מהמַחַט שבתוך המַחַט הזה יש סם המוות כדי להרוג את התינוק, והוא בורח ומתחמק ומשדר צעקות אלמות. התינוק החי הזה. ומוציאים אותו עֲבָרִים עֲבָרִים ומראים איך מְרֻסָּקִים לו את הראש, מְרֻסָּקִים לו את הגולגולת, מְרֻסָּקִים לו את הגוף ומוציאים אותו חלקים. והאישה, קצת קשה לה, לא מסתדר לה לבוא עם בטן ככה לעבודה, אז היא עושה דיאטה, הולכת, עושה הפלה. זאת אומרת, זה דבר חמור, התורה אוסרת את זה מכל וכל, ולא רק התורה, לא צריך להיות בזה בשביל התורה, החוש האנושי. זה כמו שאתה תיקח סכין ותחתוך תינוק חי. רק אנשים אומרים, עזוב, מה שלא רואים, לא מאמינים. אני לא רואה את התינוק, סימן שהוא לא קיים. היום יותר מתמיד אפשר להוכיח שהתינוק קיים. ולכן למרות כל הניסיונות, למרות כל הקשיים, אדם צריך לבוא ולהביא ילדים לעולם. באמת, יש אנשים שלא יכולים להביא ילדים מכל מיני סיבות, כל מיני דברים כאלה, יש יותרים מרבנים על אופנים מסוימים, מתי מותר, מתי צריך להפסיק, ודאי, הכל כמובן על פי דעת הוראה, אבל צריך לדעת את היסוד.

11:29הפלה, חס ושלום, כל נידון צריך לדון לגופו, לא להחליט, "לא מסתדר לי", "קצת קשה לי", "יש לי מספיק ילדים בבית", להפיל ולרצוח את הילד, ואותו דבר, לא להפסיק. ולכן צריך גם לדעת, לא להפסיק, לא להפסיק. כן. אז לכן, גם הבעל צריך, גם הבעלים צריכים לדעת את זה, וגם הנשים צריכות לדעת את זה, נכון? גם הנשים צריכות לדעת את זה, שכל הקושי הזה שווה. במיוחד אם הם מחנכים ומגדלים את הילדים לחיי תורה, והילדים יודעים מה זה כיבוד אב, ויודעים מה זה כבוד לאימא. את כל החיים שלך, אחר כך, את תשבי כמו מלכה, והם רק ישרתו אותך.

12:29ויעשו הכל בשביל ההורים ומקבלים חינוך טוב. אדם באמת שמביא ילד, ואחר כך הילד הולך להיות עבריין ויכול גם להרוג את אבא שלו, אז הוא מתחרט ושומע להביא ילדים. אבל אם אתה הולך על פי דרך התורה, זה רק רווח, רווח נקי. כמובן, לא מדובר שנעצרו את הילדים ויאבידו אותם חס ושלום, אבל יש מצוות עשה בתורה "כבד את אביך ואת אמך". לכן פה התורה אומרת, "ויתרוצצו הבנים בקרבה", אומר ה"עור החיים", רבקה אמנו רצתה לזכות לילדים, והיא כל כך התאכזבה שחס ושלום היא פה לילדים, היא לא תצליח להגיע להיריון הזה באופן תקין ולעבור אותו, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. הלכה לשאול ולבקש, ולכן הרגיעו אותה. מה אמרו לה? "שני גויים בבטנך". שני לאומים, ממה איך יפרדו, ולאום מלאום ייאמץ, ורב יעבוד צעיר. זאת אומרת, אל תדאגי, ההיריון שלך יעבור תקין. בבית מדרש של שם ועבר, שהיו צדיקים גדולים, אמרו לה, ההיריון שלך יעבור פיקס. את תצליחי להביא את הילדים, ולא רק שתצליחי להביא את הילדים, את תגדלי אותם, וכל אחד יצא כאומה שלמה.

13:34ולאום מלאום יאמץ, כל אחד יהיה לו אומה בפני עצמה, אבל ורב יעבוד צעיר, זה כמו שאנחנו יודעים שהברכות האלו, הברכות ניתנו ליעקב, שיעקב כל זמן שהוא מחובר לתורה, כל זמן שהוא הולך על פי דרך התורה והמצוות, אז עשו, האומה של עשו נכנעת אחריו, וצריכה לעזור לו, וחס ושלום לא ללחום איתו, ולהבדיל ההפך. באמת בתקופה יותר מאוחרת, כשיעקב ועשיו נולדו וגדלו, התורה מספרת לנו בפסוקים כ"ה כ"ו שמהלידה של יעקב ועשיו, עד התקופה של הבר מצווה, של גיל 13, אנשים אמרו, שני הילדים אותו דבר. יעקב, שהיה צדיק, שתים ושבע עלים, הוא לא כמו עשיו, שבחוץ משחק.

14:34הולך, צד חיות, גונב, שני הילדים אותו דבר. מתי התחילו לשים את ההבדל? אומרת התורה, ויגדלו הנערים, והיה עשו איש ציד, איש שדה... למה ויגדלו הנערים? מה עד עכשיו? עשו ישב כל הזמן ולמד תורה, הניח תפילין, עשה את כל הדברים האלה? לא. לא יכול להיות שהוא עשה את זה, ובדיוק כשהגיע לגיל 13, שאמור להיכנס היצר הטוב, הוא עזב את הכל והלך. לדיסקוטק. גם בתור ילד, הוא היה לא מי יודע מה, הילד המובחר שכל הורה רוצה, שיהיה לו את הילד שתמיד עושה מהומות בכיתה, הפרעות וכל, הוא רוצה תמיד ילד כמו יעקב אבינו, איש תם, יושב אוהלים. למה התורה אומרת, "ויגדלו הנערים"? רק כשהם גדלו פתאום שמעו לב? אומר המדרש, מדרש רבה, סמוך ג', יהוד. אמרו, כל זמן... שהיו קטנים, לא היו ניכרים במעשיהם. ילדים, אתה יודע מה זה ילדים, משתוללים, משחקים, לא מי יודע מה. אבל כשגדלו, זאת אומרת, הגיעו לגיל מצוות, כיוון שנעשו בני 13 שנה, זה פירש לבית מדרש, וזה פירש לעבודה זרה. בגיל 13, הבן אדם יש לו דעת. לכן התורה אמרה שחייבים לקיים מצוות מגיל 13.

15:57זה פורש לעבודה זרה, וזה פורש לבית מדרש. זאת אומרת, מה שעד עכשיו היה, זה היה משחק. בגיל 13, צריך לקבוע את החיים. יעקב אבינו קובע את החיים בבית מדרש, ואסב קובע את החיים איפה? בעבודה זרה. ובאמת, בלי הורה, התורה פה מחליטה על החיים של עשו. זאת אומרת, התורה מה אומרת? ויגדלו הנערים, והיה סבי שיודע ציד איש שדה. חכה, חכה, רגע, אולי בגיל 14 הוא יחזור בתשובה. מה אתה כותב ישר שהוא נהיה איש שדה? חכה. אמר פעם אחד החכמים, כמה מצער לראות שלפעמים אדם קובע את כל העתיד של החיים שלו בגיל 13-14. זאת אומרת, אין לו כל כך הרבה שכל בגיל 13, אין לו עוד את הניסיון לחיים של בן אדם בן 30. והוא חושב, רגע, מה אני אהיה? ואז הוא אומר, בא לי להיות טייס. שמעתי, טייסים מרוויחים הרבה כסף, אני אטוס, אראה בשמיים. עכשיו החלום שלו להיות טייס לא תמיד נובע משיקולים כלכליים, שיקולים חינוכיים. אולי הוא ראה איזה סרט ושמע שטייס הוא שחקן טוב, אז בא לו להיות טייס. עכשיו, מגיל 13, הוא מתחיל להשקיע בחיים שלו להיות טייס.

17:18עובד, מתאמץ, עושה קורסים, עושה, מתאמץ וזה, ובסוף בגיל 40 הוא מגיע ונהיה טייס. כשהוא מגיע להיות טייס, הצליח לעסוק בפרויקט החיים שלו, יושב על משכורת שמנה, הכל בסדר, טוב. מי קבע לך והחליט לך את החיים? ילד בן 13. כמו דבר אדם אחר שמחליט להיות בן תורה, מחליט להיות על מקרחם ממתי זה מתחיל? בגיל שלוש עשרה, ארבע עשרה זאת אומרת, אדם בדיוק, נכון? זאת אומרת כשהאדם נמצא בגיל קטן הוא כבר יכול להגיע לשאיפה המוחלטת שלו בחיים. הרב עובדיה יוסף, מי לא שמע על הרב עובדיה יוסף? גאון ישראל. מצאו פנקס של הרב עובדיה יוסף בגיל שש עשרה שהוא כותב בפנקס אני מתעתד להיות גדול הדור. שהוא כותב בפנקס: "אני מתעתד להיות גדול הדור." הוא כותב: "אני מתעתד להיות גדול הדור, ואני הולך ומשקיע את עצמי רק בשביל התורה." וזכה להיות גדול הדור. זכה להיות שבכל העולם שומעים את הפסקים שלו. הרב יצחק יוסף היה לפני כמה זמן בתוניס...

18:35וג'רבה הגיעה לשם לקהילה, חיזק שם את הקהילה, וכשהגיעה לשם, אז גם הגויים שמעו שהגיע הבן של הרב עובדיה יוסף. עברו טוב, בוא נראה, הגיעו אליו. אחר כך, מהממשל, לפני שהוא עלה למטוס חזרה לארץ ישראל, הגיע שליח מהממשל עם זר פרחים משהו ענק, בקושי נכנס בדלת של המטוס. ענק! אמרו לו, רב יצחק יוסף, קח את זה. אמרו לו, מה זה? מה אני אעשה עם כזה דבר? הר של פרחים, משהו. אלפי דולרים עולה כזה דבר, מה? אמרו לו, זה תביא לרב של כדור הארץ. אמרו לו, מי זה? אמרו לו, אבא שלך. הממשל בתוניס שלח לרב זר פרחים ענק. אני לא יודע איך הרב יצחק יוסף הצליח לסחוב את זה, אבל לרב של כדור הארץ. זאת אומרת, גם הגויים יכירו וידעו כל השבחים. כי שם ה' נקרא עליך. גם הגויים מעריכים ויודעים את הגדולה של הרב עובדיה. אבל מתי זה התחיל? מינקות. זה מה שכתוב אצלנו. "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה". אדם כשהוא רואה את הילדים שלו בגיל 13-14, צריך לעזור להם לכוון את החיים. הילד בגיל 13-14 עזוב אבא, לא רוצה ללמוד, רוצה לשחק כדורגל, רוצה להשתולל, בסדר. אבל מה השאיפה שלך בחיים? צריך לעשות להם שאיפה. צריך לעשות להם רצון. צריך לעשות להם...

19:56איזו תשוקה לצאת משהו גדול, גדול במובן הרוחני. וזה מתחיל מגיל הילדות. התורה מספרת לנו שיצחק אוהב את עשיו כי ציד בפיו. בפסוק נאמר, "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב." במדרש תנחומא, פרק ח' מובא, שהיה צד את יצחק ומרמהו בדבריו. עשיו, יצחק, הבינו, היה סומא, לא היה רואה. עשיו היה מגיע, אומר לאבא שלו, איך מעשרים את הטבן, איך מעשרים את המלח, דברים שלא צריך לעשר אותם בכלל. ואבא שלו היה אומר, יא חביבי, איזה בן, שואל אותי על כאלה חומרות, ודאי שהוא שומר את כל המצוות. אם הוא בא לי לשאול על כאלה חומרות, אז ודאי שהוא שומר את כל המצוות בתורה. ככה היה מסובב את אבא שלו. באמת, יש מפרשים שיצחק אבינו הכיר בדיוק את עשו, והכיר בו. לא רק שהכיר בו, הוא אף תמך בדו-פרצופיות שלו. למה? הוא ידע. עשו מתחיל להתקלקל, הולך, מתפרפר ואחוז. אם אני זורק אותו מהבית, יהיה יותר גרוע. אני אשאיר אותו בבית כל זמן שהוא לא מקלקל אחרים. את יעקב הוא לא יכול לקלקל כי יעקב נמצא כל הזמן בבית המדרש.

21:21אז דווקא עם הבן שצריך חיזוק, איתו אני אוהב ואשפיע אהבה ויצליח. ולכן דווקא יצחק את עשו רצה לברך, לקרב אותו, לקרב את הבן העובד, לתמוך, לבוא, בוא חזרה, להראות לו כמה התורה יפה, כמה היהדות יפה. יצחק לא הצליח באמת, אבל את הניסיון הוא ניסה. ולכן הכתוב אומר "ויאהב יצחק את עשיו". יצחק אהב את עשיו. מספרים על איזה אדמו"ר אחד, ששאל אותו חסיד: "אבל מה זה חסיד? חסיד שחקן? אבל מה זה שחקן? בסרטים אין כאלה שחקן. הבן אדם כשהיה יוצא לרחוב, היה עבריין. את כל העבירות שאפשר לעשות במסגרת העולם הזה הוא היה עושה. כשמגיע לרב..." שם את השטריימל, שם את החליפה, עוצם עיניים ומתנדנד וצועק עמל וזה. והרב, האדמו"ר, היה אוהב אותו. קורא אליו לבית, אוכל איתו סעודות. אמרו לו, הרב, זה מושחת. זה בן אדם צבוע. מה אתה מקרב אותו? אתה יודע מה הוא עושה ברחוב? אמר להם, האדמו"ר, הוא צבוע? אמרו לו, בטח. אמר להם, אבל את הצבע הזה אני אוהב.

22:46אולי רבנו? אתה אוהב את הצביעות שלו? אולי ברען יסביר לכם. ברען יכול לזרוק אותו מהחסידות. ואז אם עד עכשיו הוא היה עבריין בנסתר, ניסה להסתיר כמה דברים שאני לא אשמע, ניסה להסתיר כמה דברים שאני לא יודע, כי האדמו"ר מכבד אותו, אז עכשיו אין לו דין ואין לו דיין. אם עד היום הוא נמנע אולי לעשות איזו עבירה בפרהסיה לפחות, כדי שאני לא אשמע ואזרוק אותו מהחסידות, אחרי שאני אזרוק אותו, יותר גרוע. אז בשביל מה? מה אכפת לי לבוא לאכול איתו דגים, לאכול איתו לחם? מה אכפת לי? אני מפסיד משהו? על החזון איש מספרים שהיה פעם איזה אדם אחד שלקח את הספר "אגרות החזון איש" והשוויץ, לוקח את הספר ואומר: "החזון איש כתב לי מכתב, בואו תראו, זה המכתב שלי," כי שם על הרלום הוא באשמות. זה מכתב שהוא שלח לי. טוב, כולם התפעלו, כל הכבוד, בואו נקרא. ואז קוראים, לכבוד ידידי, החזון איש היה כותב להרבה אנשים: "ידידי פלוני, שמעתי אודות ירידתך ברוחניות, שמעתי שנכשלת בכמה עבונות. גם אתה חולה." והחזון איש מעודד אותו ותומך, ואומר לו: "מה אתה משווית? אם היה כותב לך החזון איש מחמאות, אז תשווית. אבל מה הוא כותב? ירדת, התקלקלת, ובשביל זה אתה משווית שהחזון איש כתב לך." ולמה החזון איש דווקא כתב? למה הוא לא כתב לתלמידים המצוינים?

24:13כי למי רופא בא? לאדם חולה או לאדם בריא? לאדם חולה. חזון איש, למי היה צריך להתייחס, לקרב, לכתוב מכתבים אישיים, ידידי? לאדם שצריך את זה. זה בדיוק מה שיצחק אבינו עשה עם עשיו. והאב יצחק הסתיר כיסאיות בפי ורבקה אוהבת את יעקב, ובמדרש מסופר, שבאותה תקופה מת אברהם אבינו, ויצחק ישב שבעה. ועשיו, איש העולם הגדול, עושה ביזנס, הולך, חוזר, צד חיות, משתולל בחיים, ויעקב יושב בבית המדרש. כשיעקב אבינו יושב בבית המדרש ושומע שהאבא יצחק... צריך הזרעה כיוון שהוא יושב, אבל, אז הוא עוזב את בית המדרש ורץ הביתה, ויאז את יעקב נזיד. ויבוא עשו מן השדה והוא עייף. יעקב בא לעזור להורים, לעזור לאבא, ועשו מטייל ברחובות, עושה בשדה. זה גם, אנשים אומרים, לאן לשלוח את הבן? לחינוך תורני, לחינוך דתי, חרדי, או לשלוח אותו שילמד מדעים, שילמד מקצוע, שילמד דברים. בפסוק אחד התורה עונה על זה.

25:33ויאז את יעקב נזיד, יעקב אבינו בא לעזור להורים, אבא צריך עזרה, אני בא. ואיפה עשיו? בשדה, מטייל, איש העולם הגדול. ויבוא עשיו מן השדה, והוא עייף. איזה ילדים אתה רוצה? כמו יעקב אבינו, שכשהאבא צריך עזרה הוא מגיע מיד? או כמו עשיו שכשהאבא צריך עזרה, אברהם אבינו מת והתפרסם בכל העולם? אברהם אבינו נקרא נשיא אלוקים? כולם ידעו שאברהם אבינו מת. ואתה בתור נכד שלו תבוא, תגיש עזרה, תפתח צלחת עוגיות, תגיש. שום דבר. הולך צעד ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף. מה זה עייף? מה קרה? אתה עייף? מה עשית? עשית ספורט? עשית כושר? רש"י מביא בשם מדרש רבה שמר-ג' יהוד-ג' עייף ברציחה. סבא שלו נפטר, חוברים את סבא שלו והוא שולח. עוד אנשים אל סבא שלו, שלא ילך לבד. הורג אנשים. הולך והורג. בן אדם בן כמה הוא? צעיר. הולך ורוצח. איפה המצפון? איפה הכבוד שלך? תבוא לבית האבלים. תציג נוכחות. שום דבר. איזה מין דבר זה? הוא בחר לו את הדרך של עצמו, לא את הדרך של התורה. ויעקב מגיע, עוזר, מבשל. הבעיה באמצע שיעקב מבשל לזיד עדשים, עשו מגיע ואומר לו: "אני מת, עוד רגע אני מת! אני חייב לאכול משהו!" ואומר עשו אל יעקב: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". אז הוא אומר לו: "אני כבר לא רואה בעיניים, שמה עשית איזה משהו אדום? הלעיטני נא!" במדרש כתוב מה זה "הלעיטני נא"? כמו גמל, גמל מלעיטים אותו. למה עשו?

26:49עצמו לא את הדרך של התורה. ויעקב מגיע, עוזר, מבשל. הבעיה באמצע, שיעקב מבשל נזיד עדשים, עשו מגיע ואומר לו: "אני מת, עוד רגע אני מת, אני חייב לאכול משהו!" ואומר עשו אל יעקב: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה." אז הוא אומר לו: "אני כבר לא רואה בעיניים, שמה עשית משהו אדום? הלעיטני נא." במדרש כתוב, מה זה "הלעיטני נא"? כמו גמל. גמל מלעיטים אותו. למה עשו... הייתה לו תאווה של אכילה כמו כלל התאוות האחרות. אז הוא אומר: איך אני בבת אחת אספק את התאווה שלי הגדולה? מה אני אוכל עכשיו עם כפית אחד אחד? אני אומר: אני אפתח את הפה כמו גמל, אתה תשפוך לי בבת אחת את הכל. זה נקרא אוכל? זה שווה? מה אני אוכל עם כפית? איזה מין דבר זה? ובאמת... הבעל הטורים כותב על איתני נא מין ראשי תיבות המן. על איתני נא מין ה' נ'ול מ'ם ראשי תיבות המן, שהמן מובא בגמרא ומובא במדרש. כשהיה שר הצבא של אחשוורוש היה לו מתחרים מאוד לחי. יום אחד יצאה פלוגה של חיילים...

28:11המפקד הראשי היה מרדכי והמפקד הראשי בפלוגה השנייה היה המן. כמובן, בתנאי קרב אין את הסטנדרט לפתוח שולחנות; כל אחד מסתפק במה שיש. החבר'ה של המן ראו שיש להם קצת לחם והתחילו לבלוע ולאכול כאילו הם עכשיו באמצע אירוע. אומרים אחד לשני: "מה יהיה אחרי שנגמור את זה?" אכפת לנו מהמפקד, יעזור לנו. אם לא, לא הולכים לסרב פקודה. אין אוכל, לא הולכים. והאמין, רואה את החבר'ה שלו, שלא ניחונו במידות טובות, אוכלים את כל האוכל שהיה אמור להספיק להם לשבוע, תוך יום אחד גמרו את המחסנים. עכשיו, מה הוא יעשה? מאות חיילים ממורמרים, בטן מקרקרת, הוא יכול להגיד למצא, תצאו להילחם. אין לו ברירה. הוא פונה למרדכי. מרדכי ידע לחנך את החיילים שלו, להיות בני אדם. ידע לחלק להם, היום תקבלו רק ככה, מחר ככה, שיהיה להם. בוא למרדכי, תקשיב, אם אני עכשיו לא מביא להם לחם לחיילים שלי, או שהם יהרגו אותי, או שהם יסרבו פקודה, והחשברוש יהרוג אותי, כשאני לא משתלט על החיילים שלי. אני גומר את החיים, מה אתה מציע לי?

29:29אמרו לו: "מה אני מציע לך? אתה עשית לעצמך בעיה, תפתור אותה. מה אתה רוצה ממני?" אמרו לו: "לא, בוא אני אגיד לך, זה מה שאני רוצה. ראיתי שלכם יש מחסנים גדולים של אוכל. מה, אתם קיבלתם יותר מאיתנו?" אמרו לו: "לא בדיוק. אז איך אנחנו גמרנו ואתם לא? מה, כי אנחנו התנהגנו כמו בני אדם ואתם כמו חיות. אתם בבת אחת התנפלתם וגמרתם הכל. אנחנו כמו בני אדם. איזה הוא חכם? הרואה את הנולד. ידענו שיש גם מחר יום שצריך לאכול בו." אמרו לו: "המן, תקשיב, תעשה לי טובה. מה שאתה רוצה, אני אתן לך בעד הלחם, בעד האוכל שיש לכם. אני חייב לעצמי לאכול ולכל החיילים." אמרו לו: "מרדכי, נו, ומה תשלם על זה?" אמרו לו: "מה שאתה רוצה, אני אשלם." אמרו לו: "אני רוצה שתמכור את עצמך לעבד בשבילי." אמרו לו: "מרדכי קנה אותו לעבד." ולמה הוא קנה אותו לעבד? כיוון שהמן היה עמלקי. כשאמן היה עמלקי, יש מצווה להשמיד ולחלוט את האומה של העמלקים. כל כשמרדכי רצה את המן לעבד הוא רצה שיהיה לו שליטה עליו. קודם כל אני האדון שלך, אתה חייב לעשות לי הכל ולקיים את כל מה שאני אומר. ולכן כשאמן בתקופה יותר מאוחרת נהיה שר גדול, מה הוא אמר? כל זה איננו שווה לי בשעה שאני רואה את מרדכי היהודי. למה כל זה איננו שווה לך? כל העולם יש לך, רק מרדכי היהודי לא קורא ולא משתכווה? במדרש כתוב...

30:54שבאותו הרגע שהמן היה עובר ליד מרדכי, מרדכי היה מוציא את השטר שהמן היה מוכר אותו לעבד, שהמן מכנע את עצמו לעבד. נפנף לו, אמר לו, עם כל השביט שלך, עם כל הגאווה שלך, אתה לא שווה דולר אחד. כל מה שקנה עבד, קנה רבו. אכן, המן אמר, כל זה איננו שווה לי, בשעה שאני רואה את מרדכי היהודי, אני רואה אותו, נהיה לי שחור בעיניים. אני יודע שכל מה שיש לי, זה שלו. וזה בעצם הדבר הזה שאנחנו צריכים לדעת. אדם לפעמים יש לו תאווה תחילה, אדם לא אכל הרבה זמן, אדם לא אכל איזה מאכל מסוים. אין בעיה, תאכל, תאכל בסבלנות, אבל למה לאכול עם כל—איך הרב לסרי היה אומר פעם—הוא אומר: בסדר, תאכל עם הפה, אבל למה עם העיניים? בן אדם תופס, מכניס את ראשו וקרבו וקראיו לתוך הצלחת ואוכל. אתה בן מלך, אתה יהודי. תאכל כמו בן אדם, תאכל בדרך ארץ, הקדוש ברוך הוא מסתכל עליך, רוצה לראות שאתה מתנהג כמו הבן שלו ולא עושה לו בושות. וזה השונה מיעקב לעשיו. גם יעקב בשעה שעשיו מבקש ממנו על "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי," ויאמר יעקב אין בעיה, מכור כיום את בכורתך לי, אתה רוצה, יש משהו רוחני שנקרא בכורה.

32:11לא נראה לי שיש לך נפקא מינה, שיש לך איזה רווח שתרוויח בבכורה הזאת, תמכור לי אותה. אומר עשו משפט, הוא אומר עשו, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה? הוא אומר, כמה היה עשו פה? בחור צעיר, שרק התחיל את החיים שלו. הנה אנוכי הולך למות, למה אתה בן 90? אתה בן 100? מה אתה הולך למות? איך אתה הולך למות? אומר המדרש, כמה וכמה תירוצים יש. הנה אנוכי הולך למות, שהוא היה כל הזמן איש ליסטים, הולך, רוצח, שודד. אמר בסוף אני אמות, אז מה אכפת לי בכורה עכשיו, לא בכורה. פירוש אחר אמרו, שהרי, מה המטרה הגדולה כל כך שיעקב אבינו רצה את הבכורה? כיוון שיעקב אבינו ידע שהבכורה ניתנת בעד הכהונה. זאת אומרת עם ישראל, הבכורים היו אמורים לשרת בקודש ולהיות החלק היותר קדוש של עם ישראל. לכן יש פדיון הבן לבכור, לכן הבכור הוא נוטל פי שניים. אז את המעלה הזאת יעקב אבינו רצה לקחת. עכשיו כשהם היו משרתים בבית המקדש, כל דבר שלא היה מתאים לבית המקדש עונשו היה חיוב מיתה. אם אדם נכנס פרוע ראש עם שערות ארוכות לבית המקדש חייב מיתה. אדם נכנס שתוי... בעד הכהונה, זאת אומרת עם ישראל, הבכורים היו אמורים לשרת בקודש ולהיות החלק היותר קדוש של עם ישראל. לכן יש פדיון הבן לבכור. לכן הבכור הוא נוטל פי שניים. אז את המעלה הזאת יעקב אבינו רצה לקחת. עכשיו כשהם היו משרתים בבית המקדש, כל דבר שלא היה מתאים לבית המקדש עונשו היה חיוב מיתה. אם אדם נכנס פרוע ראש עם שערות ארוכות לבית המקדש, חייב מיתה. אם אדם נכנס שתוי...

33:33שאתה יין, חייב מיתה. אז עשיו אומר, עזוב אותי עם כל החוקים שלכם, אתם הדתיים, שיגעתם את העולם. עזוב אותי, הנה אנוכי הולך למות. כל צעד שאני אעשה בבית המקדש, אני אמות. למה זה לי בכורה? למה אני צריך להיות בכוח? כדי להיות כהן בבית המקדש? עזוב. אור החיים הקדוש מפרש על דרך הפשט, שזה שאמר כן, היות שכל אשר יש לאדם, ייתן בעד נפשו. והגיע לסכנה. לכן המכירה מכירה אף שהבכורה שווה יותר מנזיד העדשים. אומר האור החיים הקדוש, לכאורה היה פה משהו לא פייר. עשיו אומר, הנה אנוכי הולך למות, אני הולך למות. אז מה, תיתן לי נזיד העדשים, תחיה אותי. ומה אתה דורש, בכורה? בכורה זה דבר גדול, בכורה זה דבר משובח. בעד כמה עולה נזיד העדשים? כמה עולה סיר העדשים בעד בכורה שזה דבר כל כך גדול? אומר האור החיים הקדוש, ישלח בשולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ס סעיף י"ט. שם אמר, השולחן ערוך פוסק שאם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו יותר מכדי שוויו, שניכר שמפני דוחקו הוא צריך לזלזל, אינו יכול לחזור בו, דידע ומחל. אומר השולחן ערוך: אדם נכנס ללחץ, מס הכנסה עלה עליו והוא חייב לשלם תוך חודש מאה אלף דולר. אם לא כלום.

35:01אז הוא הולך, מוכר את המכונית, עושה וזה וזה. אתה מגיע אליו ויש לו מכונית. מכונית ששווה 300 אלף שקל. כמה אתה מוכר אותה? 100 אלף שקל מזומן. מה, אתה משוגע? אתה יכול לקבל עליה 300. מה אתה מוכר אותה? אני לחוץ בכסף. תן לי 100 מזומן ותלך. מכירתו מכירה. אפילו שאחד אחר יבוא ויגיד, אה, בא זה, מחר אותי לך מכונית ששווה 300, נתת לי רק 100. חביבי, אתה היית דחוק? ואתה זלזלת במחירה רק כדי לקבל את הכסף, כי היית לחוץ, היית במצב? המחירה קיימת. אומר האור החיים הקדוש, זה בדיוק מה שהיה פה עם עשו. עשו אומר, הנה אנוכי הולך למות. המצב שלי קטסטרופה, אני הולך למות. מה אתה אומר, שאני צריך לתת את הבכורה? ואני מזלזל בבכורה בעד נזיד עדשים? המחירה היא מחירה. למה? כשאדם מזלזל במחירים מפני דוחקו, ומוכר אפילו בהפסד, המכירה היא קיימת. ולכן התורה אמרה, הנה אנוכי הולך למות, כי כל אשר יש לאדם ייתן בעד נפשו. וזה בעצם, צריך לדעת, שלפעמים אדם נמצא במצבים דחוקים, ועושה כל מיני טעויות, שאחר כך הוא קורא להן טעויות, כשהוא נמצא במצב שלו, הוא לא קורא לזה טעויות.

36:23ואחר כך הוא חוזר, רגע, אוי מה עשיתי? לא מוכן למכור, לא מוכן לעזוב. אבל על פי ההלכה, מכירה מכירה. הרב גלינסקי סיפר שהוא היה בשואה, יום אחד אחרי שהגרמנים הפסידו בכל המערכות, היהודים חזרו לעצמם, אבל עדיין הם היו במחנות. פתאום הוא שומע שני אנשים, רבים, גנב, שודד. איך אתה העזת לגנוב ממני? והשני אומר לו, לא גנבתי, אתה הבאת לי, גניבה עבר. עכשיו זה נדיר לראות שני יהודים, רק עכשיו גמרו את השואה, רק עכשיו רדפו אתכם הגרמנים, שחטו שישה מיליון. על מה אתם רבים? הוא נבהל מהר, מה קרה? הוא רץ, פתאום הוא רואה, שני יהודים, רזים, חלשים, צועקים עד לב השמיים. הוא אומר, רגע, מה קרה? תסבירו. היהודי הצועק, הוא אומר לו, אתה רואה את היהודי הזה, הוא גנב. הוא אומר לו, מה הוא גנב? הוא אומר לו, פשוט. אני, בתקופת המלחמה, הגעתי עד פת לחם. עד רעב שאם לא הייתי מקבל פרוסה של לחם, הייתי מת. היהודי הזה, היה לו קשר במטבח. אמרתי לו, תקשיב, תביא לי פרוסת לחם, אני מביא לך יהלום. והיהלום הזה היה גדול מאוד, שווה לא כיכר לחם, כמה מפעלים של לחם. אבל אני הייתי באפיסת כוחות, ידעתי שאם אני לא אוכל חתיכת לחם, אני אמות. אני אמרתי לו, אני מוכן למכור ולתת לך את היהלום, ועד פרוסת לחם, תביא לי. והוא הלך והתתקן והביא לי פרוסת לחם, והבאתי לו את היהלום. עכשיו נגמרה המלחמה, אני רוצה את היהלום חזרה. מה הבעיה, הוא רוצה פרוסת לחם? קח פרוסת לחם! אבל את היהלום, ביהלום הזה אני יכול לקנות!

37:48שווה לא כיכר לחם, כמה מפעלים של לחם. אבל אני הייתי באפיסת כוחות, ידעתי שאם אני לא אוכל חתיכת לחם, אני אמות. אמרתי לו, אני מוכן למכור ולתת לך את היהלום ועד פרוסת לחם, תביא לי. והוא הלך והתאמץ והביא לי פרוסת לחם, והבאתי לו את היהלום. עכשיו נגמרה המלחמה, אני רוצה את היהלום חזרה. מה הבעיה, הוא רוצה פרוסת לחם? קח פרוסת לחם! אבל עם היהלום הזה אני יכול לקנות! את כל המפעלים של לחם שקיימים היום. מה אני בשביל פרוסת לחם? אז הייתי משוגע, הייתי חייב לאכול. עשיתי טעות, אני חוזר בי. אמר לו רב גרינסקי, בסדר, בסדר, תשמע. רק אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת. אם הוא לא היה נותן לך את הפרוסת לחם, איפה היית היום? אמר לו, הייתי מת. אמר לו, אז תקשיב מה אתה עושה. עם הכוח שהפרוסת לחם שהוא הביא לך, שאכלת אותה, היום אתה משתמש נגדו? היום אתה צועק עליו "גזלן שודד"? מה אתה צועק עליו "גזלן שודד"? עם הפה, עם הכוח שיש לך בגוף. מי נתן לך את הכוח הזה שיש לך בגוף? אותה פרוסת לחם שאם לא היית אוכל אותה, אז היית מת. אותה פרוסת לחם שאם לא היית אוכל אותה, היום לא היה פה מי שיצעק "גזלן רוצח". אז הוא הלך והביא לך את הפרוסת לחם הזאת.

39:16ועם הכוח שהוא נתן לך, אתה בא ונלחם נגדו? איזה מין דבר זה? אמר רב גלינסקי באותו הרגע, היהודי כבש את פניו, אמר סליחה, והלך. הוא הבין שהכוח שהוא מתנגד לאותו יהודי, ורוצה לקחת חזרה את היהלום שהלווה לו בעד פרוסת לחם, זה בעצם התכחשות וכפיות טובה שאין כמוה. תוך כדי זה שהוא צועק עליו "גזלן", זה מהכוח שהוא נתן לו. ובאמת זה מוסר עסקה לנו. אדם לפעמים, היצר הרע מפתה אותו לעשות עבירות, היצר הרע מפתה אותו לעשות דברים, לפעמים הוא מחליט לדבר לשון הרע, לפעמים מדבר על כל מיני דברים. הוא רק יחשוב, מי נותן לך את הכוח לעשות את העבירות האלה? הקדוש ברוך הוא נותן לך גוף שתעשה בו מצוות. אתה לוקח את הכוח האלוקי ומשתמש בו נגדו. אדם לא שומר שבת. הקב"ה נתן לך ידיים, נתן לך רגליים, נתן לך מכונית, נתן לך אישה, נתן לך ילדים. מה אתה עושה? בשבת מחליט לקחת את האישה ואת הילדים לים. נכנס לרכב שהקב"ה נתן לך. מתניע אותו עם האצבעות והידיים שהקב"ה נתן לך. לוחץ על הדוושות עם הרגליים שהקב"ה נתן לך. כמה הקב"ה לא נתן להם רגליים? כמה הקב"ה לא נתן להם ידיים?

40:37אצבעות כמה אלוקים לא נתן להם מכונית ולא אישה וילדים. אתה לוקח את כל מה שאלוקים נתן לך ומשתמש נגדו. לוקח את האישה והילדים בשבת לים עם המכונית שאלוקים נתן לך. איפה הכרת הטוב? כפיות טובה כזאת! האדם הרבה פעמים אומר, "עזוב, אני אעשה, אני אעשה, אני אעשה." מה אתה תעשה? בפעולה שאתה עושה, אתה נלחם כביכול נגד הקדוש ברוך הוא בכוחות שהוא נתן לך. כשאדם יבין את זה... הוא כמעט ולא ייכשל בעבירה. כל פעם שיבוא להגיד, רגע, אני עכשיו עושה עבירה עם הכוח שה' נתן לי? חלילה, ייקח לי את הכוח הזה, מה יהיה? וזה מוסר שכל אדם צריך לדעת וללמוד. מפרק כ"ו, פסוק א', התורה מספרת: "ויהי רעב בארץ." שוב פעם יש רעב. והלך יצחק אל אבימלך. שוב חוזר הסיפור על עצמו, כמו הסיפור עם שרה ואבימלך, עכשיו עם רבקה. וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי כי הרי למור אשתי פן יארגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה. רבקה אמנו, שנא יצחק ויודע שפה במקום הזה אנשים היפות נלקחים לאנשי האצולה, לאנשי הממשל. רק יש בעיה: אישה שיש לה בעל, איך אפשר לקחת אותה? בעלה יתנגד. מה עושים? הורגים את הבעל. יש בעיה? פותרים אותה. אכן, אומר: היא לא אשתי, היא אחותי.

42:07וכשהוא אומר "אחותי," הוא יודע שאם הוא לא יגיד, פן יארגוני אנשי המקום. קטסטרופה כזאת נוראה. הוא נכנס למקום שהוא יודע שאם רק יגלו שהוא הבעל של אשתו, יכולים להרוג אותו. והרעב מכריח אותו להיכנס למקום כזה. ואין לו ברירה, וגם יצחק, לא מערער הרי הקדוש ברוך הוא, גבונו של עולם, זה פייר, אבא שלי אברהם אבינו, עשה בשבילך כל כך הרבה, אני יצחק מסרתי את נפשי על אבא, עקדת יצחק, אני התחתנתי עם אשתי, וכבר אתה ככה עושה לי, יכולים לקחת אותה, אני צריך להיכנס למקום יותר גרוע מארלם, הורגים, על מה, סך הכל שהיא אשתי, איזה דבר זה? אין ביקורת, אפילו במחשבה הקלה, יצחק. שום דבר. אבימלך באמת שם עין על האישה הזאת שהיא רבקה אמנו, ולכן כשנודע לו אחר כך על ידי מעקב שאכן היא אשתו, כעס ואמר, "כמעט שכב אחד העם את אשתך." מי זה אחד העם? פירש רש"י אחד העם, המיוחד בעם, זה המלך. זאת אומרת, אבימלך כן שם עליה עין. יצחק לא סתם חשש, הוא ידע.

43:30יש פה אישה שהיא יפה, אשתי טובה את מראה, תקחו אותה. לכן הוא מעליב. באמת. המושג הזה היום אם תשאל בשוק, מי זה אחד העם? לא נראה לי שיגידו פה המלך, אבימלך. יגידו היה אחד מגדולי הסופרים הציונים, שנקרא אחד העם. השם שלו האמיתי היה אשר גינסברג, זה השם שלו האמיתי, שהוא כינה לעצמו אחד העם. לצערנו, בפעם הראשונה שמוזכרת בתורה, אחד העם זה בסיטואציה לא טובה, כי מעט שכב אחד העם את אשתך. הוא לא ידע איזה כינוי לבחור לעצמו, אבל הוא בחר לעצמו את הכינוי הזה. והיה אחד מגדולי חכמי הספרדים, נקרא רבי יוסף ידיד, והוא ידע שאחד העם הזה מה לעשות, לא סבל מאוד עף צדיקות. אולי היה מי יודע מה צדיק בלשון המטה. ויש כלל, שם רשעים מרכב. אסור להזכיר שמות של אנשים רשעים. אז הוא, רבי יוסף ידיד הזה, יום אחד הגיע לתל אביב. היה צריך לסדר שם איזה משהו. והוא ידע שאחד העם הזה, מה לעשות, לא סבל מאוד עף צדיקות. אולי היה מי יודע מה צדיק בלשון המעטה. ויש כלל, "שם רשעים ירקב." אסור להזכיר שמות של אנשים רשעים. אז הוא, רבי יוסף ידיד הזה, יום אחד הגיע לתל אביב. היה צריך לסדר שם איזה משהו. על המזל שלו, הרחוב שהיה צריך לסדר שם, זה היה רחוב אחד העם. עכשיו, יש לו בעיה. הוא לא יכול להגיד "אחד העם," כי שם רשעים ירקב, הוא לא רוצה להזכיר שם של רשע. אפילו שזה לא השם שלו, אבל ככה כולם קוראים לו. אז הוא המסתובב ברחובות תל אביב ושואל את האנשים, "רחוב כמעט שחר. אתם יודעים איפה?" הוא אומר, "מה?" היה שואל אנשים, חשבו, רואים יהודי זקן, זקן ארוך. "רחוב כמעט שחר."

44:36על המזל שלו, הרחוב שהיה צריך לסדר שם, זה היה רחוב אחד העם. עכשיו, יש לו בעיה. הוא לא יכול להגיד אחד העם, כי שם רשעים ירקב, הוא לא רוצה להזכיר שם של רשע. אפילו שזה לא השם שלו, אבל ככה כולם קוראים לו. אז הוא המסתובב ברחובות תל אביב ושואל את האנשים, רחוב כמעט שחר. אתם יודעים איפה? הוא אומר, מה? היה שואל אנשים, חשבו, רואים יהודי זקן, זקן ארוך. רחוב כמעט שחר. לא מבינים מה הוא עוזב. לא ידעו את הפסוק פה, כמעט שכב אחד העם את אשתך. מי שכמעט שכב, אתם יודעים מי זה, איפה הוא? עד שהגיע אליו אחד חרדי ואמר לו, בוא הרב, אני אקח אותך. לקח אותו לרחוב אחד העם. זאת אומרת, הוא נזהר מאוד, לא להזכיר אפילו את השם הזה, של אחד העם. במשך הפרשה מובא, ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו, יצחק אבינו, שהזקן מתכוון בעיניו, והוא אומר לעשיו, הבן הבכור שלו, שהוא כל החיים שלו תמך בו, רק כדי לנסות להחזיר אותו למוטב, ניסיון אפשר לומר כמעט אחרון, להציל אותו מבאר שחת, ואומר לו: תקשיב, אני רוצה לתת לך ברכה. ותשימו לב, עשיו עם כל הרשעות שלו, רוצח, נואף, גונב, שודד, אונס, כל הדברים האפשריים הוא עושה,

46:03שמגיע הברכה, הוא עוזב את הכל, ויודע מה זה ברכה. ידע מה זה ברכה של אבא שלו הצדיק. הוא יודע איפה מקור הקדושה, והוא יודע שבשפתיים של אבא שלו, נמצאים כל הברכות שבעולם, ושיקבעו לו את כל העתיד. וסבא עוזב את הכל, את כל הביזנס שלו, ואומר לו, כן אבא, מה אתה רוצה? אמר לו, לך תצא ליציע, תביא לי משהו מטעמים, ואני אברך אותך. ביזנסמן אחר. אבא, אתה רוצה סעודה? כוכבית שתיים, משהו, מתקשר למסעדה הקרובה. שימו שתי מנות סטייק ברחוב זה וזה. אבא שלי רעב. עשיו עוצר את הכל. מגיע בעצמו. הולך בצעד יציב. לא היו חסרים אנשים לעשיו. כשהוא בא להרוג את יעקב הוא מצא יפה מאוד ארבע מאות איש. הוא יודע מה זה ברכת אבא. הוא יודע איפה נמצאת הקדושה. הוא יודע איפה נמצאת השליטה בעולם הזה. מי יכול להחליט ולקבוע? ולכן הוא מבטל את עצמו והולך וטרח ומביא לאבא שלו מטעמים. זאת אומרת, עשו הכיר באמת. הוא ידע איפה נמצאת האמת. אבל זה לא גרם לו להתנתק ממה שהוא נמצא. מהעולם הזה, מתאוות העולם הזה, מכוחות הרשע שהיה שרוי שם.

47:26וכשבאמת הוא עלרץ לעשות את הרצון של אבא שלו, רבקה שומעה את זה, הסיפור הידוע, והולכת ליעקב ואומרת לו חס ושלום אם עשיו יקבל את הברכות, זה דבר נורא, אתה צריך לקבל את הברכות, ויעקב מפחד, רגע מה לעשות, כן לעשות, אני איש תמים, יעקב איש תמים, יושב אוהלים, רבקה תלשה אותו מהבית מדרש, אמרה לו תיכנס פה עכשיו לסצנה, משהו, אתה תהיה שחקן, אתה תגיד שאתה עשו וזה וזה. אמר לה, אמא אני לא יודע מכל הדברים האלה, אני לא פוליטיקאי, אני לא רוצה לשקר, לא רוצה כלום, אני תמים. עושה את הרצון של אלוקים. אומרת לו רבקה, זה הזמן עכשיו שתשמע בקולי, קום ותעשה. ויעקב אבינו שומע לאימו. והולך ועושה צעד שהוא פחד, כי הוא ידע שהפה של אבא שלו הוא קדוש. ואם אבא שלו חס ושלום יכעס ויגיד לו תמות, אז הוא ימות. ואם אבא שלו יקלל אותו, אז חס ושלום יקרה לו משהו. ורבקה אומרת לו, אל תדאג, עליי קללתך בני. אם הוא יקלל אותך, אני לוקחת את זה עליי ועל צווארי, רק תרוץ ותגיש את המטעמים שעשיתי לאבא. וכדי...

48:43שיצחק אבינו לא ידע שהיא עוטפת לו את הידיים בעורות כדי שיהיה שעיר. אם פעם שהוא ראה עז, אז הוא ראה כמה צמר יש שם, וכשהיא שמה לו את זה על הידיים הוא היה נראה דומה לעשיו. כשיצחק מישש אותו, אז הוא ראה כזו כמות של שערות שיש רק לעשיו. שנבין איך עשיו היה נראה כל כך שעיר ובאמת כשהוא נכנס ואומר לאביו... יקום נא אבי ויאכל מציד בנו. הוא אומר, "אבא, תקום, אני רוצה, הבאתי לך." יצחק אבינו אומר משפט שלכאורה נראה תמוה מאוד מאוד. מה יצחק אבינו אומר? "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו." הוא מתקרב אליו, יעקב ממשש אותו. ואז הוא אומר, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו." בוא נחשוב רגע. אם הידיים ידי עשו והקול קול יעקב. אז רגע, אתה לא מסופק, אולי זה באמת יעקב. אתה שלחת את עשו, לא שלחת את יעקב. את יעקב לא רצית לברך. אז איך יצחק מתפתח ומברך אותו? אתה שומע קול יעקב. אתה שומע את הדיוק שזה קול יעקב, ממשש בידיים, אומר עשו. טוב, אז מי אמר שזה עשו? אולי זה יעקב. תחשוש, תקרא לרבקה אולי, מי זה שהגיע לי פה? תגאל!

50:08תנסה לבדוק אם זה עשו, תגיד לו כן, זה אני, זה אתה. לפני כמה זמן שלחתי אותך? מה ביקשתי ממך בדיוק? מה? תחקור, שום דבר. הכל קול יעקב היה, ידע מידי עשו? מסודר. קח ברכות, תן לו, ואז יצחק אבינו אומר לו ברכות, מברך אותו, גומר. אבל בסוף זה היה יעקב. יצחק לא רצה לברך את יעקב, רצה לברך את עשו. איך יצחק נפל בדבר הזה? אומר רבי תל אבי, חידוש מדהים. אומר רבי תל אבי, עשו... פחד מאוד מיעקב. הוא אומר לי, יעקב הוא תמים, הוא דתי. אבל הדתיים האלה... אתה לא יודע איפה יעשו לך המצאות בפינה. אמר לאבא של אבא, תקשיב. יעקב, אבינו, יש לו סכסוך איתי. לא יודע מה... יכול להיות שהוא יבוא ויעבוד עליך, ויגיד שהוא עשו. אבל איך הוא יעבוד עליי? קודם כל, אני אשמע את הקול שלו. שהוא יעקב, יש לו קול דק. דבר שני, אני אראה, אני אמשש. שהוא לא שעיר. אמרו לו, אבא, אתה לא יודע מה יעקב הזה יכול לעשות. הוא יבוא, ישים על עצמו שעיר עיזים, כמו שבאמת רבקה עשתה לו, ואתה תמשש אותו, תראה שערות, ותחשוב שזה הוא, שזה אני, עשיו.

51:23אמר לו, בסדר, ומה עם הקול? איך הוא ישנה את הקול? אמר לו, מה הבעיה, אבא, הוא יחכה, עזוב, אתה לא מכיר אותו, יעקב הזה, ערמומי, הוא נראה לך שהוא כזה. אמר לו, טוב, אז מה אתה רוצה, מה אני אעשה? אני רוצה לברך אותך. אמר לו, אבא, תשמע, יש לי עצה מצוינת. אמר לו, מה העצה? אמר לו, הרי אם יעקב יבוא ויתחפש אליי, אז מה הוא יעשה? הוא יחכה את הקול שלי, של עשיו. נכון? הוא ירצה שאבא יחשוב שהוא עשיו, שאתה תחשוב שהוא עשיו, אז הוא יעשה את קול הבס של עשיו, וייכנס, אומר, תקשיב, אבא, כשאני אבוא, אני אחכה את הקול של יעקב. ואז מה? אם יבוא יעקב, אז הוא ירצה לדמות לי. תשמע את הקול של עשיו? תדע, אבא, זה לא אני. אם אתה שומע את הקול של עשיו, זה לא אני. אבל אם תשמע את הקול של יעקב, ותמשש, ותראה שער, זה אני. אסב, מה רצה לעשות? הפוך על הפוך. הוא אמר לאבא, "אבא, יעקב הזה שקרן. הוא יכול לעשות בלגנים, אז הוא ינסה לחקות את הקול שלי, ואז אתה תיפול ותיכשל. תדע, אם אתה שומע את הקול שלי, זה לא אני. אני אחכה את הקול של יעקב?" עכשיו, נצחק אם הוא זוכר את המוסכמה שהוא ציקה ממסער, ופתאום נכנס מישהו שמתאים לכל הגדרים. "הקול קול יעקב", האדם ידע אסב, מצוין! בוא נברך אותך. ובוא נשאל באמת את יעקב עכשיו.

52:44למה לא שינית את הכל? אתה הולך לקרב עבודה, הרי יעקב לא יודע מה שיהיה בינו לבינו. מה אתה? תחכה את הכל. הכל? לפחות תדבר בלחש. הוא אומר הכל קול יעקב, סימן שהוא זיהה שזה יעקב. מה, אתה רוצה להסתבך בכוונה? אתה מחפש צרות? יעקב אבינו אמר, אני עושה מה שצריך, לא יותר. הקדוש ברוך הוא יעשה הטוב בעיניו. אומר, אמא שלי לא ביקשה ממני לשנות הכל. הכיבוד הורים שלי היה ללכת להביא לאבא את האוכל. זה מה שאני עושה. אני לא רוצה לשקר, אני לא רוצה לעשות דברים שהם לא כל כך על פי אמיתות האמת. אני אשאר עם הקול שלי. ותארו לכם, אם הוא היה יותר מדי ערמומי ואומר, "עזוב את האמת, אני אעשה מה שצריך." אז יצחק אבינו היה אומר לו, "אתה שקרן, תפסתי אותך. זה לא, אתה לא עושה." זה אמר כזה, בית הלוי. הבית הלוי אמר כזה חידוש יפה. ובאמת, כשיעקב אבינו עשה את מה שצריך, הרוויח. אם הוא היה מתחכם לעשות יותר ממה שצריך, היה מפסיד. וזה באמת מלמד אותנו את היסוד הזה בחיים. כשהאדם עושה את מה שצריך על פי התורה, הוא ירוויח. אין כזה דבר שאדם ילך על פי התורה ויפסיד. אפילו שלפעמים זה נראה הפסד, אבל בסוף הוא ירוויח. אין כזה דבר שהאדם...

54:11ילך על פי התורה, על פי האמת, ויפסיק. באמת, מסופר, היה אדם אחד שיום אחד קיבל הצעת עבודה מאוד מאוד גדולה במשרדים בניו יורק. הבעיה הגדולה הייתה שהפגישה הייתה בזמנים של ספירת העומר. עכשיו, מי שהתקשר אליו, זה היה גוי. אמר לו, שמעתי שאתה שיפוצניק גדול, אז אני רוצה שתבוא ותעשה עבודת שיפוץ. אמר לו, בכמה מסתכמת העבודה? מה היקפה? אמר לו, תקשיב, קרוב ל-80 קומות של שיפוצים. אתה מוכן? על מה כל שיפוצניק כזה על הבוקר, טלפון? אמר לו, לקחתי את זה. אמר לו, אבל לפני, אני רוצה להיפגש איתך. בוא נתאם עמדות. הפגישה הייתה בספירת העומר. בשאלה הזאת הוא שלח לרב משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה, אחד מגדולי הדור הקודם, ואמר לו: כבוד הרב, אם אני מגיע עם קוצים, הבן אדם הזה שאני בא לפגיש איתו יגיד לי: מה אתה נראה כמו איזה היפי, איך אני אעשה איתך עסקים? איך אני יכול לבוא לפגישה עם איש עסקים מכובד שרוצה שאני אשפץ לו 80 קומות?

55:39ולא מסודר, מוקצה, אני חייב להתגלח. בספירת העומר. אמר לו הרב פיינשטיין, בעיקר הדין מותר לך, כיוון שזה הפסד של פרנסה, אבל אני לא מציע לך. אמר לו הרב, את ההצעות תשמור לעצמך. שאלתי פשוטה לך, מותר או אסור? אמר לו מותר. היהודי הזה הלך להתגלח. מגיע לפגישה עם פפיון אדום, כולו כמו חתן היוצא מחופתו, שלום שלום, וזה, משווים, מדברים, אחרי חמש דקות אמר לו תקשיב, הגוי שהזמין אותו, הוא אומר לו, תקשיב, אני אגיד לך את האמת, אני לא לוקח אותך. הוא אומר, למה? מה, אני לא בסדר? ביררת עליי שאני לא אמין? פעם, לא, לא, לא, הרסתי למישהו את המילה שלי, מה, מה, למה, למה לא, לא, לא, מה לא פתאום, בוא אני אגיד לך. אני, יש לי חברים יהודים. החברים היהודים שלי, אני יודע שהם אנשים אמיתיים, אבל מה? רק האורתודוקסים. אלו הרפורמים, הקונסרבטיביים, עזוב אותי, הם לא אמיתיים. הוא אומר, אני שמעתי עליך שאתה שיפוצניק, אורתודוקסי. אבל מה? אמרתי, איך אני אבדוק אם אתה אורתודוקסי או לא? הוא אומר, אני זוכר שתמיד מאמצע חודש אפריל, עד כמעט סוף מאי, האורתודוקסים משאירים זקן. אמרתי, אם אתה תבוא, לכן קבעתי את הפגישה בזמן הזה, שאצלנו בתאריך העברי זה ספירת העומר.

57:02אמר, קבעתי את הזמן הזה בפגישה. אמרתי, אם אתה תבוא עם זקן ככה, אני יודע שאתה מאורתודוקסי, ואני לוקח אותך 80 קומות, אתה משפץ, סומך עליך בעיניים עצומות. אבל עכשיו אני רואה שהתגלחת, ואני רואה שאתה מתנהג כמו הקונסרבטיבים, שלא מקפידים לשמור על הזמן הזה, לא להתגלח בספירה. אתה אומר, אין לי אמון בך. שלום. היהודי הזה סיפר, הפסדתי את עסקת חיי. למה? כי באמריקה זה כמו קופים. הבניין הזה משפץ, הבניין השני גם חייב לשפץ. אין כזה דבר שהוא יהיה יותר מזה. כביש יפץ לו, אה זה, אז אני אקח גם אותו. ואני אעשה עבודה יותר טובה. הוא אומר, את עסקת חיי הפסדתי, שלא שמעתי שהרב משה פיינשטיין זצ"ל אמר לי, לא כדאי, והתחכמתי ועשיתי כדאי. הוא לא אמר, הלקח היה כואב, אבל שווה. הבנתי שכשצריך לעשות משהו, עושים על פי ההלכה ואף פעם לא מפסידים. ואם חושבים לעשות הפוך, דווקא כשאתה עושה הפוך, אתה מפסיד. באמת יעקב מקבל את הברכות מפסוק אף חטא והלאה. יעקב זוכה בברכות המושלמות. כל מה שצריך בעולם הזה, וגם בעולם הבא, יש. ויתן לך אלוקים, מטל השמיים, ומשמני הארץ, ברוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים, וישתחוו לך לאומים, הווה גביר לאחיך. דווקא כשאתה עושה הפוך, אתה מפסיד. באמת יעקב מקבל את הברכות מפסוק אף חטא והלאה. יעקב זוכה בברכות המושלמות. כל מה שצריך בעולם הזה, וגם בעולם הבא, יש. ויתן לך אלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ, ורוב דגן ותירוש. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הווה גביר לאחיך.

58:26כל הברכות, וישתחוו לך בני עמך, אורריך ארור ומברכיך ברוך. הברכות, כל מה שאתה רוצה, יתקיימו. טוב? המדרש כתוב שהדלת בחדר של יצחק הייתה דלת מסתובבת, כמו בבתי מלון. אז איך? זה היה ציר, עם דלת שאפשר להיכנס מכאן ואפשר להיכנס מכאן. יעקב אבינו קיבל את הברכות, הרז את הכלים, יצא החוצה בדלת המסתובבת, ובדיוק מי נכנס? עשו. אז עשו לא ראה, כי הוא נכנס. ויעקב ישר יצא. הדלת המסתובבת הסתובבה על צירה, יעקב יוצא, עשו נכנס, ולא רואה כלום. יעקב אבינו ניקה את השטח. ניקה את כל הראיות המפלילות שאסף לא יחשוב, ואז אומר לאבא שלו, קומה ותוכל, קום, קום, תוכל אבי. ואז אבא שלו יצחק נחרד חרדה גדולה ומרה, יצחק פחד, אולי הוא בירך מישהו שלא ראוי, מישהו שלא טוב, מישהו שלא בסדר.

59:34ואחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד, ויאמר, מי הוא האח אשר ציד לי ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם תבוא, ואברכהו גם ברוך יהיה? כשמע עשו את דברי אביו, ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד. זאת אומרת, עשו ידע שעכשיו הוא איבד את כל הקריירה שלו. הוא אמר, הברכה של הצדיק, של אבא שלו, היא זו שהייתה נותנת לו את החיים הכי יפים, הכי מאושרים בעולם. ועכשיו הוא איבד אותה. והוא מגלה לאבא שלו מזה. והיום הרמתי איך אבא מרמה ויקח ברכתך. יצחק קלט. זה יעקב. אבל הבעיה שיצחק פחד. יצחק ידע שהבכור ביהדות הוא הגדול. הוא הנשגב. הוא הקדוש. אותו צריך לפדות. אותו הוא מקבל פי שתיים. אז הוא חשב אולי יעשה עבירה על זה שהוא בירך את הצעיר, את יעקב. בא עשו ומגלה לו: "אבא, אל תדאג." הוא עבד עליי פעם אחת. הוא הבכור, הוא אומר: "אמא, הוא הבכור גם ברוכי." זה בסדר, זה על פי הכללים ההלכתיים. אם הוא הבכור, מגיע לו את הברכות. אבל אנחנו רוצים להתמקד על הנקודה הזאת - כמה אנחנו צריכים ללמוד מוסר השכל מעשיו. עשיו, עם כל הריחוק שלו מהתורה והמצוות, כשהגיע אליו ברכה מצדיק, הוא מתקפל.

1:00:59שום דבר. בשביל הצדיק אני עושה הכל. כמה לפעמים אנחנו, יש לנו ברכה בכל מיני מובנים, בכל מיני אופנים, מהצדיקים, מהרבנים, מה אנחנו אומרים? עזוב אותך. ברכה, לא ברכה, הכל פוליטיקה, הכל זה. עזוב אותך. נותנים לך הזדמנויות לקבל ברכה ואתה דוחה אותם. אסיר ורשה עם כל הטומאה שלו, עם כל זה, הבין שברכה של צדיק מתקיימת. וכשהוא לא קיבל אותה, ויצאה צעקה גדולה ומרה עד מאוד. ואנחנו לפעמים אומרים: כן, ברכה, לא ברכה, עזוב אותך. כן, לא נותנים לך ברכה, תיקח. הרי הגמרא אומרת: אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, כל שכן אדם שהוא גדול הדור, שהוא רב, שהוא תלמיד חכם. אז למה אתה תזלזל בברכות? כמה הכוח של הצדיקים משפיע על כל העולם. סופר הסיפור הזה. ויצאה צעקה גדולה ומרה עד מאוד ואנחנו לפעמים אומרים כן ברכה לא ברכה עזוב אותך כן לא נותנים לך ברכה תיקח הרי הגמרא אומרת אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כל שכן אדם שהוא גדול הדור שהוא רב שהוא תלמיד חכם אז למה אתה תזלזל בברכות כמה הכוח של הצדיקים משפיע על כל העולם. סופר שהסיפור הזה סיפר... הרב שלמה בן עזרי, בתקופה שהוא היה בכלא, אז היה לו סוהר ערבי. זה אחד מה... הרב עובדיה יוסף הגיע לבקר אותו בכלא, וכשהוא נכנס, כל אנשי הכלא הגיעו לקבל ברכה, הסוהר של הרב שלמה בן עזרי גם הגיע לקבל ברכה. זה הרב עובדיה כדרכו, כשהוא מברך מישהו מה הוא עושה? נותן לו כפות.

1:02:27גם לסוהר הזה נתן לו כפות כדי שיתייחס טוב לרב בן עזראי, לא התעלל בו יותר מדי. טוב, הסוהר הערבי הזה כל כך התרגש. הרב עובדיה יוסף הגיע, עשה לו ככה. התקשר לאשתו פאטמה: "תשמעי מה קרה? השתגעת מה קרה? תשמעי, הרב של היהודים הגדול נתן לי כפות על הלחיים. את יודעת מה זה?" היא אומרת לו: "ג'מיל, תקשיב, תקשיב..." אל תרחץ את הפנים עד שתבוא אליי. אני רוצה לגעת איפה שהרב נתן לך את המכה. ערביה. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך. גם הערבים מכירים בערך של הקדושה, של התורה. זה בדיוק מה שהיה עם עשו. עשו יודע איפה יש קדושה, איפה יש תורה. סיפור אחר. הייתה פעם כנופיית פשע מאוד מאוד מאוד גדולה שהסתבכה עם כנופייה אחרת. ושם אצלם אין כזה דבר לפתור בעיות. הדרך היחידה לפתור בעיות זה לשלוח את המתנגד לעולם שכולו טוב. הבעיה, שאתה שולח אותו, אז יש לו גואל אדם. הם אומרים שיש מצווה בתורה גואל אדם, והם מבצעים אותה הלכה למעשה, אפילו שהיום אין לנו סנהדרין. הוא הרג אותו, אז הוא הולך והורג את אחיו, והוא הורג את אחיו, והוא הורג את אבא שלו, הוא הורג את אבא שלו, הוא הורג את אמא שלו. שפיכות דמים נורא עכשיו. כל אדם,

1:03:56שוטר ראש עיר, שנמסר רק להתערב במחלוקת, ומזהירים אותו שכדאי לו לתפוס את עצמו ולהתרחק, כדי שגם הוא לא יהפוך להיסטוריה. הם הורגים, אין להם בעיה. ישבו בכלא, ישבו בכלא. לא אכפת להם. את הכבוד האבוד הם ישיבו למשפחה. הכבוד בשבילם מוציא את האדם מן העולם לגמרי. והיו הורגים, זה כבר הגיע לכל כך הרבה הרוגים. אמרו שצריך לעשות לזה סוף. אחד הגיע לרב עובדיה יוסף וסיפר לו: "אמר לו הרב, יש פה שתי כנופיות פשע. הרב יכול לעשות משהו? מה, הרב הוא שופט של עבריינים?" הרב כל כך כאב לו על זה ואמר: "מה, יהודים ספרדים עד כדי כך הגיעו? תביאו אותם אליי." "הרב, אתה בטוח שאתה רוצה אותם? אתה לא יודע, זה לא זה אנשים." "הרב, אתה בטוח?" "תביאו אותם אליי לבית." יום אחד, פה בהקבלן 45, קמה במבה שחורים, עוצרים בפתח, יוצאים אנשים ענקים, שומרי ראש, בעלי גנים. אנשים לא הבינו מה קורה פה, לא יודעים, ונכנסים לבית של הרב. פחדו על הרב, שמו שומרים אצל הרב. הרב אומר, תוציאו את השומרים, אני רוצה לשבת איתם. אמרו לו, הרב, זה לא פוליטיקאים, זה העבריינים, הם יכולים חס ושלום להזיק לרב.

1:05:24פה לא, אין כזה דבר. אני רוצה לשבת איתם. ואז הרב ישב איתם ובכה איתם. אמר להם: "אתם יהודים ספרדים. האבות שלכם היו רבנים, היו צדיקים, היו קדושים. איך אתם מגיעים לרצח? איך אתם מעזים לרצוח אחד את השני? איך אתם יכולים?" והרב ישב ודיבר איתם חצי שעה ובכה איתם. הוא אמר להם: "איך אתם עשיתם ככה, עם ישראל? אתם קדושים, אתם צדיקים, אתם..." כל כך התרגשו מהרב, אמרו לרב ורב, מה שהיה עד היום? עושים סולחה. הרב הביא כוסות, מזג לכולם לחיים, ועשו סולחה. הם יצאו, שלובי ידיים, שתי ראשי הכנופיות הגדולים, שלובי ידיים, הרב עובדיה ביקש, אנחנו עושים. אבל אתה לא דתי, אתה לא זה, אתה לא זה, המצוות ממך ועלה, כוח התורה ולא יודעת. הם הכירו, כמו עשיו הרשע בשעתו, מה זה כוח התורה. עשיו מתאכזב מאוד מאוד על זה שיעקב הצליח לקחת לו את הברכות, ויאמר עשיו בליבו, "יקרבו ימי אבל אבי, ואהרוגה את יעקב אחי." כותב ה"כלי יקר" שתלה הדבר בימי אבלו. למה "יקרבו ימי אבל אבי"?

1:06:39לפי שאבל אסור לעסוק בתורה כי פיקודי ה' ישרים משמחי לב, ויצחק אמר: "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך". הרי כשברך את עשו אחרי שיעקב לקח ממנו את הברכות, אמר לו: "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך". כאשר יעקב לא ילמד תורה, תוכל לשלוט עליו. הבעיה היא שיעקב כל הזמן לומד תורה, 12 שנה בבית שם ועבר, לא מפסיק ללמוד יום ולילה. אז עשו אומר: איך אני אוכל לשלוט עליו? אמר: "יקרבו ימי אבל אבי". אבל אסור לו ללמוד תורה. עכשיו אסור לו ללמוד תורה, אני אוכל לשלוט עליו. הוא לא לומד תורה. זאת אומרת, עשו ידע והכיר שאין לו כוח כל זמן שיש את יעקב אבינו שלומד תורה. עשו הרשע את כל העברות הוא עושה בעולם, אבל הוא ידע. אין לי שליטה עליו כשהוא למד תורה. לכן הוא אמר, "יקרבו ימי." אבל אבי, שבאבל, שהוא לא עסק בתורה ולא היה דבר המגן עליו, אז נהרג את אחיו. לצערנו אנו, בדור שלנו, יש אנשים יהודים שלא מבינים את מה שיעקב אבינו מבין.

1:07:50מדברים על גיוס בחורי הישיבות, מדברים על חלוקה בנטל, על שוויון בנטל. אומרים שהחרדים עם התורה שלהם לא עושים כלום. כתבה בעיתון הארץ התפרסמה: 22 חיילים מתו בלבנון ואף בחור ישיבה לא מת בהיכלה של תורה. הם רוצים לראות גם דם של חרדים, למה רק החיילים מתים? הם לא מבינים את מה שעשיו הבין. הוא הבין, עשיו לא הבין חס ושלום. את מה שעשיו הבין הם לא מבינים. זאת אומרת, כשעשיו היה נמצא בעמקי הטומאה שלו, בעמקי העבירות שלו, הוא ידע: כל זמן שהם לומדים תורה אין לי שליטה עליהם. כל זמן שהם מקיימים מצוות ועושים את רצון האלוקים, אין לי שליטה עליהם. זה מה שהוא אמר, "יקרבו ימי אבל אבי, והרגתי את יעקב אחי. כי רק אז, יהיה את הדבר, שאני אוכל לשלוט עליו." כולם מכירים את הסיפור של הפגישה של בן גוריון, שהגיע להיפגש עם החזון איש. בן גוריון אמר לחזון איש, "בסדר, אתם לא רוצים גיוס בחורי הישיבות. לא יצא שחרדים הולכים לשלוט במדינה מחר."

1:09:12וכבודו, ה"חזון איש" ראש הממשלה. יהיה צבא או לא יהיה צבא? אמר לו ה"חזון איש", לא יהיה צבא. אמר לו, הרב, אתה יודע איפה אנחנו נמצאים? יש פה ערבים מסביבנו, 200 מיליון ערבים, רוצים להרוג אותנו, לחלות אותנו. איך אתה אומר שלא יהיה צבא? אמר לו, בוא אני אספר לך סיפור. היה... באחת מעיירות רוסיה, אגלון. עבודת האגלונות הייתה עבודה נחמדה, היו יכולים גם להרוויח מזה טוב, אבל בדרך כלל, אנשים הפחות חכמים היו הולכים לעבודה הזאת. יום אחד ישב איזה אגלון, ודואר על הסוס שלו, ופתאום מתחיל לרדת שלג וקור עזים, והוא מתחיל להתקדם, והוא מרגיש שאת הידיים אפשר עוד לחמם, אבל האוזניים, מרוב שהן קפואות, הוא מרגיש שעוד רגע הן נופלות לו. אין כזה דבר. מה שכן, לימדו אותו... זה דבר נכון שכדי להפשיר את האוזניים הקפואות, שנעשות כמו אבן, לוקחים שלג ומחממים את האוזן בצורה כזאת. החום והאפקט של שני הדברים ביחד מפשירים את האוזן. זה דבר מציאותי שכך הוא תמיד היה עושה. הוא עוצר בצד העגלה, תופס חופנים של שלג ומפשיר את האוזניים כשהוא חוזר לעגלה.

1:10:36הוא פונה לנושא של הידו, הוא אומר לו, תאר לך, היה יורד שלג בקיץ, מה אם יורד? מה אתה רוצה? הוא אומר לו, לא, אם היה יורד שלג בקיץ, אם היה קר כל כך בקיץ, אז לא היה לי שלג לקחת לחמם את האוזניים. מזל שיורד שלג בחורף, שאני יכול לקחת שלג לחמם את האוזניים. הוא אומר לו, רגע, אני לא מבין, מה אתה רוצה בכלל? אם יירד שלג בקיץ, אם יהיה לך קר בקיץ, אז יהיה לך שלג. הוא אומר לו, לא, לא, לא הבנת. בחורף יש שלג. בקיץ אין שלג. אבל אם היה יורד שלג, אז רק היה קר לי, ולא הייתי יכול לקחת שלג. כמו לעזוב. עולם שלגי, לא אי אפשר להבין. חזוני שמר לו, ואין גריונן, זה אותו דבר. אתם הכנסתם את עם ישראל לצרות. כשהכנסתם את עם ישראל מתורה ומצוות, הכנסתם אותו למצב שהוא צריך צבא. וכשהוא צריך צבא, אז אתם אומרים, רגע, חייבים צבא. כמו אותו עגלון שאומר, צריך לחמם את האוזניים, כשבחורף יש שלג, אז צריך לחמם את האוזניים.

1:11:36הוא אומר, אבל אם כולם ילכו בדרך התורה, לא יצטרכו לחמם את האוזניים, לא יצטרכו צבא, וזה מה שהחזון איש התכוון לומר לו. כשהוא אמר לו, כשמגייסים את החרדים, פוגעים בעם ישראל, כי אנחנו, בני התורה, שומרים על עם ישראל, בדרך שלנו, בדרך התורה. שנאמר, "אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ", ואת זה לצערנו... לא יודעים. חבל שהיום, בתקופה של הבחירות, עושים כל כך הרבה קמפיין על החרדים, על הדת, על התורה. כל מפלגה שרוצה להיבחר, מכריזה מרד בתורה, מכריזה מרד בקדוש ברוך הוא, ברבנים, בלומדי התורה. כל כך חבל. עם ישראל, עם כל כך קדוש, עם כל כך טהור, במשך אלפי שנים מסרו את נפשם על קידוש השם. על מה? כדי לשמור על השבת, כדי לשמור על הטהרה, על הקדושה, על הקן המשפחתי. מגיעים היום יהודים מתוכנו ומשתמשים בזה. ויש עוד אנשים שרוצים לבחור בהם. מסיים בדבר רע, כל כך כואב, כל כך חבל. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שנזכה לגאולה שלמה. ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.