תשעה באב תשע״ט הזוועות שעבר עמינו ב כאלפיים שנות גלות 😢😢😢

0:06בעזרת השם נעשה ונצליח. אנחנו נמצאים בתשעה באב, תשעה באב של שנת אב שניים. תהיה רצון שזה יהיה התשעה באב האחרון שאנו צריכים לעבור מתוך צער, מתוך פחים, מתוך דמעות. ואני רוצה היום לעבור קצת על הזוועות שהעם ישראל עבר במשך הדורות, לא על כל הזוועות כי לא רק שיעור אחד וגם לא אלפי שיעורים... לא רק שיעור אחד וגם לא אלפי שיעורים יצליחו לספק את התיאור של כל הזוועות הנוראות הללו, ובעצם כל הזוועות שאנחנו סובלים במשך כ-1950 שנה מיום חורבן בית המקדש, הם בעצם פרי ותוצאה של הזמן של החורבן. זאת אומרת, אם לא היה חורבן ואם הקב"ה היה עדיין שורה בינינו, ולא היה שליטה לאומות העולם עלינו, לא היה שליטה לגויים, לא היה סיבות לחורבנות האחרים, אם היינו שומרים על עצמנו, אז בזמן החורבן. עשינו כבר שיעור והסברנו על הדבר הזה, שעם ישראל היה להם הרבה סיבות למה לקבל את החורבן, אבל על מה נחתם גזר דינם, שזה בית שני. ולא היה שליטה לאומות העולם עלינו, לא היה שליטה לגויים, לא היה סיבות לחורבנות האחרים, אם היינו שומרים על עצמנו, אז בזמן החורבן. עשינו כבר שיעור והסברנו על הדבר הזה, שעם ישראל היה להם הרבה סיבות למה לקבל את החורבן, אבל על מה נחתם גזר דינם, שזה בית שני, שבגלל זה אנחנו עד היום בגלות, שזה עניין של שנאת חינם, שהדבר הזה עד היום לא תוקן העניין, והראייה שפשוט עדיין בית המקדש לא נבנה. ואמרו חז"ל בירושלמי, כל זמן שבית המקדש כל דור שבית המקדש לא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו. היום אנחנו נעבור על קצת ממגילת איכה על...

1:33שבגלל זה אנחנו עד היום בגלות, שזה עניין של שנאת חינם, שהדבר הזה עד היום לא תוקן. העניין והראייה שפשוט עדיין בית המקדש לא נבנה, ואמרו חז"ל בירושלמי: כל זמן שבית המקדש, כל דור שבית המקדש לא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו. היום אנחנו נעבור על קצת ממגילת איכה על... זוועות שקצת עם ישראל עבר, כמו שאמרנו. אבל לפני כן אני רוצה לבוא ולשבח את עם ישראל. עם ישראל, למרות כל הזוועות, למרות כל מה שעברו ו... הורגנו כל היום כצאן טבחה. זאת אומרת, עם ישראל עבר זוועות איומות ונוראות ממש כמו שלוקחים כבשים ושוחטים אותם ואין מי אומר לו מה תעשה ואין מי אומר לו מה תפעל. שהיום הכבשים כבר לפעמים מקבלים יותר יחס טוב ממה שהעם ישראל עבר. ועל זה אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, בכל זאת שמך לא שכחנו אף על פי שחירפונו לא שכחנו את שמך. בתפילת נפילת אפיים שאנחנו אומרים בשני וחמישי, שם אנחנו באים ואומרים את זה. זה מובא המקור שלה בסידור תפילה לרוקח בערך נפילת אפיים עמוד תפיות ג'. ובכל זאת שמך לא שכחנו. המקור של זה, דוד המלך אומר את זה בתהילים.

3:00בכל זאת שמך לא שכחנו, אף על פי שחירפונו לא שכחנו את שמך. בתפילת נפילת אפיים שאנחנו אומרים בשני וחמישי, שם אנחנו באים ואומרים את זה. זה מובא המקור שלה בסידור תפילה להראב"ע בערך נפילת אפיים עמוד תפילות ג'. ובכל זאת שמך לא שכחנו. המקור של זה, דוד המלך אומר את זה בתהילים. פרק מ"ד, פסוקים כ'-כ"א, כי דיכיתנו במקום תנים, ותכסה עלינו בצל מוות. אם שכחנו שם אלוהינו. זאת אומרת, למרות כל הדאגות, למרות כל הצערים, למרות כל הזוועות שעברנו, לא שכחנו שם אלוקים. עזרא אמר בספר נחמיה, פרק ט', ועל גבייתנו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה. זאת אומרת, אנחנו לא מסתפקים, אנחנו לא מסתפקים, אנחנו באים ושומרים אמון לאלוקי השמיים למרות כל הזוועות, למרות כל הבעיות, למרות כל הדברים.

4:02ועל גבייתנו מושלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה, זאת אומרת שאנחנו לא מסתפקים, אנחנו לא מסתפקים, אנחנו באים ושומרים אמונים לאלוקי השמיים למרות כל הזוועות, למרות כל הבעיות, למרות כל הדברים. והדבר הזה בעצם מראה על האמון שעם ישראל רוכש לאלוקיו, אמון שהעם ישראל רוכש לאלוקיו ברמה כזאת שלמרות כל הצרות, למרות כל השמדות, למרות שכאילו הנה הקב"ה עזב אותנו, אנחנו לא עזבנו אותו. הכאב הגדול של אנשים שכשעזבו את השואה נהפכו לכופרים הוא מצטמצם לעומת אלה שאנחנו רואים אותם איך הם מאמינים בצורה נוראה ונפלאה. למרות כל השמדות, למרות כל הצרות, למרות כל הזוועות, למרות כל הדברים האיומים שעמנו עבר, הם באים ומאמינים ואומרים ובכל זאת שמחה לא שכחנו.

5:27אני אביא לכם ציטוט משו"ת ממעמקים של רבי אפרים אשרי. רבי אפרים אשרי עבר את מאורעות השואה, את זוועות השואה. הוא בעצמו הקים ישיבה בגטו. ויש לו חמישה חלקים שם של השו"ת. ובחלק א' בסימן ה' הוא מביא דוגמה קלאסית למושג הזה של "ובכל זאת בריתך לא שכחנו". זאת אומרת, למרות שהנאצי ימ"ש (ימח שמו), למרות האכזריות שלהם כלפי כל דבר שבקדושה, כלפי כל דבר שריח יהדות או תורה נודף ממנו. החליטו עם ישראל לבוא ולמסור את נפשם ברמה נוראה, בסיכון מתמיד למרות הפחד מאימת האויב ובשוט מהמעמקים. בחלק א' בסימן ה' הוא דן שם לגבי בישול בשבת בתוך הגטו, וכך הוא כותב רבי יפאי משאר אלה הזכרה ונפשי עליי ישפכה כי בימי הזדים הערורים

6:39לא הייתה לנו תקומה ומדי יום ביומו היו מוציאים מהגטו למעלה מאלף איש כדי להעבידם בפרך בשדה התעופה ולהענותם בסבלותם. והנה בא לפני תלמידי מר יעקב, השם יקום דמו, ונפשו בשאלתו, היות שיש לו האפשרות להיכנס לעבודה במטבח במקום בישול המרק השחור שהיה עשוי משעועית שהגרמנים היו מחלקים ליהודים ביחד עם 100 גרם לחם ליום? אולם הבעיה ששם יהיה נאלץ ומוכרח לעבוד במלאכת הבישול גם בשבת, אולם מאחר שעל ידי כך הוא ינצל מעבודת הכפייה שבשדה התעופה, מכלה את הנפש ושוברת את הגוף, אולי יש בזה גם משום פיקוח נפש. כי מאחר שהוא ינצל מעבודה קשה ומפרכת ויוכל לאכול ולהסביע את נפשו הרעבה במרק השחור, ככל שיעשה כך, נפשו וגופו יהיו יותר מכוסים. ויוכל להחזיק מעמד ולא ייבול מהרעב הכללי הסורר בגטו. ועוד הוא שואל אם מותר לו לאכול בעצמו ביום השבת מהמרק השחור שהוא מבשל בשבת. תחשבו איזה דבר זה. אדם יושב בגטו. אדם יושב בזוועות של הגטו שם בשואה.

7:56וחושב, יש לי אפשרות להימלט מהרעב הנורא הזה של השואה. יכול לפסוח מעליי. אני יכול להיות עובד במטבח של הגטו, להיות שם עוזר לבשל את המרק השחור. אני אוכל לאכול ולשבוע ולהתחזק, אבל יש בעיה. יש בעיה, צריך לבשל בשבת. אתה יהודי, לא מתבלבל, הולך שואל את הרב שלו בשואה שתורך וכותב על זה תשובה בשואה שמותר לשום פיקוח נפש. אבל מה זה הדבר הזה? איזה כוח יש לבן אדם שלמרות הרעה, למרות השמדות, למרות האסונות, למרות שהוא רואה שדם יהודי נשפך כמים, לא רק שהוא לא כועס על הקב"ה. לא רק שהוא אומר על הקב"ה: רבונו של עולם, אתה יודע מה? אתה עזבת אותנו, אנחנו נעזוב אותך. לא רק זה... אלא הוא נשאר נאמן לאלוקיו ברמה כזאת שהוא מוכן להקפיד אפילו על חשש של פיקוח נפש לא לקיים את זה, לא לשמור את נפשו לבוא ולהכניס את עצמו לסיכון של רעב, של יצורים, של מחלות, של צרות, של שמדות, של מכות, של רציחות כדי לא לעבור על הדבר הנורא הזה. זו דוגמה קלאסית של שאלות שהוא קיבל בשואה.

9:26בחלק א', בסימן ח', שם הוא דן בדין ברית מילה על ידי עבריין. פשוט ממעמקים. וכמה ככה הוא כותב? שימו לב באיזה שאלות הוא דן בשואה. עצם השוט הזה שנכתב במשך מאורעות השואה, ואחר כך הוא הדיר את זה והרחיב יותר את הנושאים של השאלות, זה כבר מראה על אדם שלמרות כל מאורעות השואה יושב ושוקע בעומקה של תורה, בעומקה של הלכה. שם הוא דן משפחה אחת שהייתה בקובנה. שנתמעה בין הגויים ולא היה בינם לבין הגויים כלום, זאת אומרת עושים את כל הזוועות שהגויים עושים, כי למדו בדרכיהם והתנהגו כמנהגם. ולא עוד, אלא אפילו את מצוות בריתו של אברהם אבינו - חותם זרע קודש - הפרו ולא מלנו את בנם שנולד להם. כי בכל מאמץ התאמצו לנתק כל חוט וקשר וכל יחס עם צור מחצבתם, ולכן התכחשו לעמם והפכו לעורף וכל מגמתם הייתה להידמות אל הגויים שכניהם. אולם עם גבור הצרות בשנת ת"ש, את ידו פרס צער להחריד זרע יעקב ולהשמידם מתחת שמי השם, כשיצאה הגזרה מלפני הצוררים האכזרים שעל כל היהודים שנשארו עדיין בחיים, מוטל לעזוב את העיר קובנה ולהתכנס להסתגר בגטו שהקצו לשם.

10:35אולם עם גבור הצרות בשנת תש"א, את ידו פרס הצורר להחריד זרע יעקב ולהשמידם מתחת שמי ה', כשיצאה הגזרה מלפני הצוררים האכזרים שעל כל היהודים שנשארו עדיין בחיים, מוטל לעזוב את העיר קובנה ולהתכנס להסתגר בגטו שהקצו לשם. שיקצו לשם זה בשטח אירס לבודקה, אז גם על משפחה זו עבר כוס היגונים, וגורלם נקבע להיות כגורל אחיהם האומללים. זאת אומרת, לא עזר להם שאתם מנסים להתחפש לגויים, להידמות לגויים. לא עזר. גם משפחה זו נחשבה כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה. ולא הועילו להם רשע, תמיהה והתכחשות ביום עברה. ראש המשפחה נהרג באכזריות על ידי הרוצחים הערורים, ואשתו ויוצאיה על הצו הוכרחו לסבול לענה ומרורים. בתוך עומות הגטו, כמו יתר היהודים שהיו כלואים, סגורים ומסוגרים בלי יוצא ובא, גורל המשפחה הזו של הקטע בכפליים. על אף עוזבם את עמם ונעצם את קדוש ישראל, היה נורא כי שאלו את עצמם על מה תוקעו הם. שואלים אותם: מה אנחנו שונים מהגויים? ביש למה? בסדר, החרדים הפנאטים עם הזקן, עם הפאות המוזרים האלה, עם האף העקום כמו כל...

11:54קריקטורות שעשו בעיתון הנאצי הם בסדר, אבל אנחנו גאים, יפים, מגולחים, גבוהים, מדברים גרמנית רהוטה. על מה? הרי ככל הגויים ממנו הם לא יכלו להבין שבעיני הזדים הארורים כל אשר בשם ישראל יכונה, כל שהורתו ולידתו בקודש, מזה היה ישראל. אחת דתו הוא להישמד ולהיהרג. גורל זה גרם שבנם האראל... תתעטף עליו נפשו. התגברו בליבו רגשי אהבה וחיבה לעמו העומלל, והתגבר בו הרצון להיות כאחד מבני עמו. במוחו עלתה השאלה, אם במותי אני נפרד מעמי וגורלי עלול להיות כגורל כולם, למה אהיה נפרד מהם בחיים ולא יהיה חותם על בשרי אות ברית קודש? למה אהיה כאחד הערלים הטמאים האלה, אוכלים את עמי ועושים לשמה את נאות יעקב? נָאורים אֵלֶה גרמו שגמל אצל הרצון למול כדת וכדין ולהיות כאחד מהמון עם ישראל. מה הבעיה? אולי מכיוון שבגטו לא היה נמצא מוהל ירא שמיים שיהיה יכול למול את הבחור הזה שהיה בין 27, אלא שנמצא רופא יהודי מחלל שבת בפרהסיה. ולזאת נשאלתי אם אפשר להתיר שרופא זה ימול את הבחור הנ"ל, מכיוון שהשעה דחוקה ביותר ואין מוהל אחר והבחור מייץ בתוקף שימולו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

13:17זאת אומרת, יש פה בחור שהגיע ממשפחה מתבוללת. הגיע ממשפחה, כמו שהוא מעיד, שאין בינם לבין הזוועה כלום. מה זה הזוועה? הגויים, הבהמיות, הפריצות. אין כלום. הם שומרים על הקנאות הגוית. עושים את כל תועבות הגויים. לא שומרים על שום דבר, ואפילו לא מלים את בניהם. מגיע הרגע בגטו. הבן אומר, רגע, רגע. למה אני סובל? הרי אנחנו כמוהם. אני לא רוצה להיות כמו אלה שמענים את עמי. אני רוצה לשנות את המציאות ולעשות ברית מילה בגטו. למרות כל החולשה, למרות כל הכאבים, למרות כל האיסורים. אני רוצה להיות מהול בגטו. ככה אומר הילד. עכשיו יש שאלה, אין מוהל בגטו. אומר רבי אפרים אשרי, בשואה האיומה, יש מוהל אחד שהוא מחלל שבת. מה עושים? אבל איזה שאלות, איזה שאלות! אנשים שבתוך הגטו אין להם מה לאכול, הרוגים, רעבים, צמאים, שבויים, דברות איומות. שומרים על הדבר הזה. ושם הוא כותב במסקנה העולה מכל זאת שבנידון שאלתנו בוודאי יש להתיר שהרופא ימול את הבחור כי אין לך שעת הדחק גדול מזה. יש מועל אחד שהוא מחלל שבת. מה עושים? אבל איזה שאלות, איזה שאלות אנשים שבתוך הגטו, אין להם מה לאכול, הרוגים, רעבים, צמאים, שבויים, דברות איומות. שומרים על הדבר הזה, ושם הוא כותב במסקנה העולה מכל זאת שבנידון שאלתנו בוודאי יש להורות שהרופא ימול את הבחור, כי אין לך שעת הדחק גדול מזה.

14:46שהרי מדי יום ביומו מוצאים להורג על ידי הרוצחים הארורים ימ"ש מאות מאחינו בני ישראל, והבחור הזה, שימו לב מה זה נפש יהודית, הבחור הזה בוכה בדמעות שליש וצועק כי אם נגזר עליו למות ביד האכזרים, הוא רוצה למות מות ישרים כיתר אחד הקדושים והטהורים המוסרים נפשם על קידוש השם ולהיות כאחד מהם שבחיים ובמותם לא נפרדו. הילד בוכה, אומר, אני רוצה שתעשו לי ברית מילה, למרות כל הזוועות, למרות כל הקשיים, זה בלי חדר ניתוח, זה בלי הרדמה, ולכן התרתי שתינוק זה שהיה שבוי בין הגויים, ושב לעמו בכל לבו, יימול על ידי הרופא מכיוון שאין מוהל אחר. אתם מבינים? אתם מבינים את המושג הזה? ובכל זאת, בריתך לא שכחנו. כשאנחנו באים ומנסים להעלות על נס ומנסים לזכור את כל הזוועות שעם ישראל עבר, אנחנו צריכים לבוא ולפנות לקב"ה. ריבונו של עולם, כל העמים שבאו ורדפו אותנו בגלל שלא שמרנו את רצונך, אבל אותם העמים הרשעים לא גרמו לנו לשמור. הם נלחמו בנו שאנחנו לא נשמור על ייחודנו. אז, ריבונו של עולם, אתה באת ורצית שנלמד את הלקח. ובאמת הוכיחו גדלות נפלאה בשמירת התורה והמצוות במקומות סכנה, במקומות קשים ובשוט ממעמקים. יש כמה וכמה דוגמאות לזה בכל מיני דברים...

16:14הם נלחמו בנו שאנחנו לא נשמור על ייחודנו. אז ריבונו של עולם, אתה באת ורצית שנלמד את הלקח. ובאמת הוכיחו גדלות נפלאה בשמירת התורה והמצוות במקומות סכנה, במקומות קשים ובשואה ממעמקים. יש כמה וכמה דוגמאות לזה בכל מיני דברים... למשל בחלק ב', בחלק הדרושים, בעמוד קוף עין זין בהערה, בעמוד קוף צדיק חית בהערה, שם הוא מביא איך לומדים תורה בגטו, בעמל, לא קוראים פרשת שבוע, לא מסתפקים, אולי קצת עין יעקב, הגדות, בעמל נורא, בעמל נורא, שם הוא מביא שם גם את דרשת שבת הגדול בגטו, יש עשרות ספרים, של האנשים שיצאו מהשואה ושמרו תורה ומצוות בשואה, והם סיפרו איך ניסו לשמור את השבת, את הכשרות, את הטהרה כשהיה צריך, את החגים כשהיה צריך, בגטו. אבל ריבונו של עולם, אותם נאצים ימ"ש, לא עשו שום דבר כדי שנתקרב אליך, חוץ מלרדוף ולהכות את עם ישראל.

17:38ושם, בשו"ת ממעמקים, בחלק א', בסימן כ', הוא כותב שאלה על אדם שהנאצים, יימח שמם וזכרם, חקקו לו צלב במקום התפילין. זאת אומרת, לא רק שהסתפקו ברציחות, בשמדות, בניוול ובזוועות שהם עשו, אלא אמרו: נשאיר לך צלקת שאתה לעולם לא תוכל לשמור את מצוות התפילין. שם הוא דן, בסימן כ' בחלק א', מה לעשות עכשיו? איך אדם יניח תפילין על המקום הזה של הצלב? עם מחשימם וזכרם לא רק שלא הסתפקו ברציחות, בשמדות, בניוף, בזוועות שהם עשו. אמרו: נשאיר לך צלקת שאתה לעולם לא תוכל לשמור את מצוות התפילין. אנחנו נתחיל במגילת איכה, קצת נסביר אותה, קצת נראה שהגלות בעצם חזרה על עצמה. הגלות וזוועות הגלות בגלל שעם ישראל... לא שמרו, לא שמרו אמונים לאלוקים. אומר אלוקים, אם אתם לא שומרים אמון אליי, אם אתם לא שומרים אמון לברית שכרתתי אתכם, לברית הנפלאה הזאת, ביני וביניכם, אם זה בשמירת שבת, בשמירת העריות, בשמירת כשרות, בשמירת הברית, לא להתערב בין הגויים, אומר רבונו של עולם, אני אבוא ואני אעשה מכם.

18:55הפרדה יוציא אתכם מן העמים, והעם הזה שכל כך בטחתם בו, העם הזה ששמחתם עליו, העם הזה שהייתם בטוחים שהוא ישמור עליכם, הוא ילחם בכם. מגילת איכה, מגילת איכה. יש מחלוקת, מתי היא נאמרה? בגמרא בבבא בתרא, בדף טו עמוד א כתוב שירמיהו הנביא אמר אותה. ובגמרא במועד קטן דף כו עמוד א' מובן שהמגילה הזאת נאמרה לפני החורבן על שם סופו. אבל במדרש רבה בפרשה א' בסימן א' אומר רבי נחמיה, לא יכול להיות שהיא נאמרה לפני כי פה ירמיה בוכה, וכי בוכים על המת עד שלא ימות? אלא היא מתי נאמרה? לאחר חורבן הבית. גרמיה ראה את כל החורבן ומתאר לנו בצורה פרטנית את החורבן בצורה זוועתית. וככה הוא מתחיל: איך ישבה בדד, איך ישבה לבד העיר רבתי עם, העיר שהייתה ברוב עם, יושבת כמו אלמנה, הייתה כאלמנה. רבתי בגויים, שרתי במדינות, הייתה למס. העיר הגדולה הזאת, העיר הנפלאה הזאת,

20:19הפכה לעיר משועבדת, לעיר שחייבת לתת מס לאחרים. כל ראיה בגובה היו לה לאויבים. הדבר המפחיד והנורא שכל אדם שנטלו בו תקווה, במשך שנות הגלות הוא לא אדם הוא חיה, הוא בהמה. אותו גוי שהעם ישראל בא ונתן בו תקווה, אותו יהודי שנתן תקווה לערבי בפרעות, בחברון, בתרפ"ט, הוא בא ורצח אותו. אותו יהודי שנתן בפולני בשנת תש"א, תש"ב, במשך המלחמה את האמון, הוא בא ורצח אותו או שמסר אותו לגרמני. במשך שנות הגלות הוא לא אדם, הוא חיה, הוא בהמה. אותו גוי שהעם ישראל בא ונתן בו תקווה, אותו יהודי שנתן תקווה בערבי בפרעות, בחברון, בתרפ"ט, הוא בא ורצח אותו. אותו יהודי שנתן בפולני בשנת תש"א, תש"ב, במשך המלחמה את האמון, הוא בא ורצח אותו או שמסר אותו לגרמני. אותם יהודים שנתנו את התקווה שהפרטיזנים יצילו אותם, הפרטיזנים הפולנים, האוקראינים, הגויים, הם באו ורצחו אותם. הפרטיזנים רצחו את היהודים. כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים.

21:26החברים שלה, אלו שאהבו אותה, אלו שהכירו לפני המלחמה, לפני הזוועה, לפני כל הבלגן שהיה. כן, חברים, כמה טובות העם היהודי עשה לגויים. כמה טובות עם ישראל עשה לאומות העולם. כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים. כולם בוגדים בה. אי אפשר לסמוך על אף אחד. גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה. מחנות העבודה היו יוצאים לפני אור השמש וחוזרים בלילה עם 100 גרם לחם ליום ואיזו כוסית מרק שחור. כמה עבודה, כמה אנשים מתו מרוב עבודה. היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח, לא היה מנוח לעם ישראל בכל 2000 שנות גלות. היו תקופות יפות יותר, יפות פחות, תור הזהב בספרד. אבל כלל ישראל אף פעם לא היה מנוח. כשפה היה מנוח, שם סבלו. שם היה זוועות, שם עיקו, שם רצחו, שם שנדו. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. בין המצרים זה הכוונה בגבולות. גם כשהיהודי רצה לברוח, תפסו אותו בגבול, החזירו אותו. היו הרבה כאלה שניסו לברוח, ניסו לברוח ממדינה למדינה, החזירו אותם בגבול. יותר, יפות פחות, תורה זהב וספרד. אבל כלל ישראל אף פעם לא היה מנוח. כשפה היה מנוח, שמה סבלו. שמה סבלו, שמה היו זוועות, שמה עיקו, שמה רצחו, שמה שנדו. כל רודפיה השיגוה בין המצרים. בין המצרים זה הכוונה בגבולות. גם כשהיהודי רצה לברוח, תפסו אותו בגבול, החזירו אותו. היו הרבה כאלה שניסו לברוח, ניסו לברוח ממדינה למדינה, החזירו אותם בגבול.

22:48החזירו אותם בגבול לזוועה של הגבול. גם אחרי המלחמה, המעפילים, כמה זוועות הם עברו עד שהם הגיעו לשערי ארץ ישראל. וכשהגיעו לשערי ארץ ישראל, מה עשו להם הבריטים עם החשימה? מה עשו להם? החזירו אותם, הגלו אותם לקפריסין, החזירו אותם לאירופה המדממת. תבינו, אין לנו תקווה לסמוך על אומות העולם. מספיק כבר להגיד נסמוך על ארצות הברית, נסמוך על צרפת, נסמוך על רוסיה. כי גם לפני השואה אמרו נסמוך על גרמניה. הם היו יותר נאמנים לגרמניה מהגרמנים. ואומר הכתוב, אתה יודע על כל מה קרה? היו צריה לראש, צריה לראש. אוי אוי אוי, כל אלו שכל המצר לישראל נעשה ראש. אלו שמצרים, אלו שהסכימו לרדוף את עם ישראל, איזה כבוד הם קיבלו. כל אדם, כל פולני עם מחשימו וזכרו, שהם מוסר נפש יהודי בשביל לקבל כמה קילו של סוכר בזמן המלחמה, כמה לחם, כמה דברים טובים. וכל הקאפו, כל הקפואים שהם מוכנים לרדוף ולהרוג את עמנו, שזה יהיה יהודים. היו צריה לראש. אוי אוי אוי, כל אלו שכל המצר לישראל נעשה ראש. אלו שמצרים, אלו שהסכימו לרדוף את עם ישראל, איזה כבוד הם קיבלו. כל אדם, כל פולני עם חשמו וזכרו, שהם מוסרים נפש יהודי בשביל כמה קילו של סוכר בשעת מלחמה, כמה לחם, כמה דברים טובים. וכל הקאפו, כל הקפואים, שהם מוכנים לרדוף ולהרוג את עמנו, שזה יהיה יהודים היו צריה לראש.

24:06וכל זה כאשר אדוני מהרהר על רוב פשעיהם, על העוונות של עולליהם, על החשיבה לפני הצער של מיליון ילדים שנרצחו בזוועות שונות, בסקילה, בשריפה, בהריגה ובחנק. אם אנחנו ננסה, ננסה, ננסה להבין קצת, קצת ממאורעות השואה, פשוט ממעמקים, בחלק ב', בסימן י'. ובסוף הסימן, בעמוד נונחט, הוא מביא שאלה הלכתית מעניינת שהוא קיבל, אבל עם זוועה, עם תיאור של הטרגדיה הנוראה ביותר. הנאצים ימ"ש אסרו שאישה תהיה בהיריון בשואה. כל התכלית שלהם זה היה לאבד זרע ישראל, שלא יישאר זכר, שלא יישאר לו שורש ולא ענף לאף יהודי. לכן החוק הראשון, לפני שאנחנו הורגים את האחרים שלא עברו חדשים, כל אישה שנמצאה מעוברת בגטו ירו בה, הרגו אותה במקום. לכן היה מסוכן מאוד להסתובב בגטו כשאישה מעוברת. ובשעות ממעמקים, רבי אפרים משארי קיבל שאלה: "בגטו? בגטו? מה השאלה?" וכך הוא מספר, הוא אומר: "הלכתי בגטו, והיה שם בית חולים שהנאצים ימ"ש בנו בגטו."

25:32זה היה מין חלק של אשליית תקווה שכאילו אתם יכולים להישאר פה ולחיות חיים טובים, חיים רגילים והכל יהיה בסדר. המחשבה הסופית שלהם הייתה להשמיד, להרוג ולהיאבד את כל היהודים. אישה אחת, מעוברת, יצאה מאחד הבתים בחשאי, בחשש כי הייתה חייבת לעבור למקום אחר. ובדיוק בדרך איפה שרבי אפרים משארי הוא עבר ולידו עברה האישה. זה היה קרוב לבית חולים ובדיוק חייל נאצי עם אח שימו וזכור ראה אותה מעוברת עם בטן קצת גדולה. ירה בה על המקום והותר דמה. ואז הרופאים שמה, שמוריריות יצאו החוצה לבוא לראות ולעזור. הרופאים היהודים מיד שאלו את רבי אפרים משארי מה לעשות עם האישה הזאת. מה לעשות עם האישה הזאת? אפשר לנתח אותה ולהציל לה את העובר? ובדיוק בדרך, איפה שרבי אפרים אושרי עבר, לידו עברה האישה. זה היה קרוב לבית חולים, ובדיוק חייל נאצי עם אכזריות גדולה ראה אותה מעוברת עם בטן קצת גדולה וירה בה על המקום, הותר דמה. ואז הרופאים שם, שמורליות יצאו החוצה לבוא לעזור. הרופאים היהודים מיד שאלו את רבי אפרים אושרי מה לעשות עם האישה הזאת. האם אפשר לנתח אותה ולהציל את העובר? או שיש חשש שכיוון שהיא לא 100% מתה שזה יקרב את המיתה שלה. אז שם הוא דן בכל הדבר בערכיות ופסק שמותר להציל את נפש העובר וככה היה הכניס אותה לבית חולים. ואחרי שהכניסו אותה לבית חולים ניתחו אותה, הוציאו לה את העובר, האישה מתה.

26:49ופתאום הגיעה המשלחת הנאצית (ימח שמם וזכרם), שהיו קפדנים, היו צריכים לרשום כל דבר: איזו אישה מתה, מה השם שלה, מה המספר שלה, היו צריכים לדעת את הכל. מאיזה בלוק היא הגיעה? מי הרג אותה? אז הגיעה המשלחת הנאצית לבדוק מי זאת, וכשראו שהיא בבית חולים, נכנסו לתוך בית החולים. וראו בדיוק את המנתח היהודי מוציא את הילד הקטן, העובר הקטן, היהודי הקטן שנולד עכשיו. הם התרידו, הם השתגעו. הקצין הנאצי, ורבי אפרים אשרי מספר: אני ראיתי את זה. אל תגידו סיפורים, זה לא סרט. אני ראיתי את זה. הוא אומר, והנאצי כשראה שהצילו את הנפש היהודית הזאת. שהצילו את התינוק הקטן מתוך הרחם של האמא ושמחשבתו לא צלחה, הוא תפס את התינוק ולעיני כולם ניפץ את הראש שלו על הקיר של בית החולים. ניפץ וניפץ וניפץ את הראש של התינוק, ורבי אפרים אשרי שראה את הכל מזועזע.

28:08חייב להמשיך את החיים הלאה. אתם יודעים מה המשיך הלאה? בסימני לכתיבה הבאה. המשיך להגדיל תורה. עולליה הלכו בשבי לפני צר. השבי הוא דבר נורא והיום. יש שם הרג, יש שם רעב. יש בלי סוף זוועות בשבי. אומר הנביא, והלכו בלא כוח לפני רודף. כמה כשלו בכל ההליכות, כל בוקר ללכת קילומטרים, כל ערב לחזור קילומטרים, ולעבוד עד כלות הכוח. ראו הצרים, שחקו על משבתיה. צרים, אתם מכירים כולם את התמונה הנוראה הזאת של יהודי, מניח תפילין, ונאצי מסביבו צוחקים. צחקו על כל ביטול המצוות, משבתיה, שבת, חגים, ובכלל זה כל המצוות. וכל זה אומר הנביא חד חטאי ירושלים, על כן לנידה היתה. של יהודי, מניח תפילין, ונאצים מסביבו צוחקים. צחקו. על כל ביטול המצוות משבטי הזה, שבת, חגים, ובכלל זה כל המצוות. וכל זה אומר הנביא: "חד חטאי ירושלים, על כן לנידה הייתה."

29:38כל המאה הנהנכים ממשיך הכתוב באיכה א', פסוק י"א, מבקשים לחם. נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש. ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. הרעב במחנות, כמו הרעב לפני כן בירושלים, היה נורא והיום. הרעב גרם לתמטום המוח, גרם לאיבוד החושים, גרם לגוף להתנהג בצורה מוזרה. ואנשים בשביל חתיכת לחם היו מוכנים לאבד את כל היקר להם. גרם לתמטום המוח, גרם לאיבוד החושים, גרם לגוף להתנהג בצורה מוזרה. ואנשים בשביל חתיכת לחם היו מוכנים לאבד את כל היקר להם. את המזכרות, את הכספים, את השיניים מזהב האחרונות, את היהלומים, את כל הדברים הללו. וזה מה שאומר הכתוב: נתנו מחמדיהם באוכל, בעד עוד אוכל, בעד עוד מאה גרם לחם.

30:53ממרום שלאחש בעצמותיי וירדנה. הפה הנביא אומר בעצמותיי זה בית המקדש, אבל כמה זה מזכיר את מסרפות הנאצים ימ"ש ששרפו שם את העצמות ואת הבשר, לא להשאיר זכר למעשיהם הנלוזים. נתנני ביד עווני, בידי לא חלקום. זה מזכיר ממש את אחד הסיפורים המזעזעים ביותר, כשהנאצים הענישו כשתפסו את אחד מהאנשים שעובר על החוק, מבריח לחם או דואג למשפחה שלו, או מדבר מתי שלא היה צריך לדבר. מתנני ה' בידי לא חלקום, הכניסו אותם לחבית של מים. על החבית של מים שמו קרש, ועל הקרש יושב גרמני שמן. המזעזעים ביותר שאנאצים הענישו כשתפסו את אחד מהאנשים שעובר על החוק, מבריח לחם או דואג למשפחה שלו או מדבר מתי שלא היה צריך לדבר. מתנני ה' בידי לאו חלקום הכניסו אותם לחבית של מים. על החבית של מים שמו קרש, ועל הקרש יושב גרמני שמן. עם מחשימו וזכרו, והאדם טובע במים, והוא חייב בשארית כוחותיו להרים את הגרמני לשאוף אוויר, ושוב הגרמני מכביד את משקלו עליו והוא נופל חזרה לתוך המים. ושוב פעם הוא חייב לקחת נשימה ולשקוע חזרה במים, והנאצי מתמוגג מצחוק. היו כאלה ששמו את הראש של היהודים בתוך מים וחנקו אותם ככה למוות, או כל הגוף בתוך מים, וכשהיהודי הרים את הראש לנשום אוויר, עם עלות, הכניסו לו את הראש חזרה. נתנה לי השם בידי, לא חלקום באופן פשוט. על אלה אני בוכיה. איני איני אור דמיים.

32:21של היהודים בתוך מים וחנקו אותם ככה למוות, או כל הגוף בתוך מים וכשהיהודי הרים את הראש לנשום אוויר, עם עלות הכניסו לו את הראש חזרה. נתנה לי השם בידי, לא חלקום באופן פשוט. על אלה אני בוכה, איני, איני אור דמעיים. האדם צריך לבכות על הצרות. אנחנו, ברוך השם, היום נמצאים במצב טוב. אדם לא כל כך מצליח להרגיש על מה יש להצטער בתשעה באב. על מה לצום? על מה לצום? אני רעב עכשיו. שמעתי היום מישהו שאומר, זה חסיד אחד שהאדמו"ר שלו הלך לכמה שבועות לארצות הברית. אז הוא אמר, צריך להתפלל היום בערב בתשעה באב שהמשיח יבוא ככה שהרבי יחזור. האדמו"ר שלו יחזור. זה נשמע קצת מצחיק, אבל זו האמת. יותר כואב לו על האדמו"ר שחוזר, שלא חוזר, כי הוא התגעגע לאדמו"ר, כי הוא רוצה לשמוע ממנו תורה, לא משנה אם זה דבר רוחני, מאשר בית המשיח, כי המשיח רחוק. כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. מנחם זה אחד משמותיו של משיח, אבל הכוונה היא גם במוח שלנו. רחק מאיתנו המושג לצורך

33:47למה צריך גאולה? רחק ממני מנחם משיב נפשי, והנביא ירמיהו מצדיק את דינו של עם ישראל. צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. שימונה כל העמים וראו מכאובי, בתולותיי ובחוריי הלכו בשבי. קראתי להם מאהבה, הם הרימו לי. איזה רמאויות, איזה רמאויות. האדם לפעמים היה נותן את כל כספו כדי שיצליחו הגויים, אותן משפחות שהוא נתן להם, להסתיר אותם. הם היו גונבים את הכסף והולכים ומלשינים עליהם לגרמנים. קראתי למאהבה ימר עימוני כל אלו שאתה חושב שאוהבים אותך, כל אלו שאתה סומך ובוטח בהם מאומות העולם, ימר עימוני. מתגלה הפרצוף שלהם ברגע של זעם, מתגלה הפרצוף שלהם ברגע שמשלמים כסף בתמורה. היו כמה כאלה חסידי אומות העולם?

35:01אבל קראתי למאהבי, הם הרימוני. ככה מקונן ירמיהו. אף אחד מהגויים לא בא ועזר. אפילו אמריקה הגדולה, בשעה שהיא ידעה מה קורה שם באסונות, היא ידעה מהכבשנים עד שהפציצו את הכבשנים. היו יכולים לעצור מוות של מאות ואלפים של יהודים, אבל לא, לא רצו להתערב. זה נקרא קראתי למאהבי, הם הרימוני. בפרק ב', במגילת איכה, אומר ירמיה הנביא, איך יאיב באפו, איך הקדוש ברוך הוא הכשיך את בת ציון. בת ציון זה עם ישראל, בת ציון זה ירושלים, בת ציון זה העם הנפלא שלנו שבגלות. גדע בחור יאפ אומר בפסוק ג' בפרק ב', כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויווער ביעקב כאש להבה אכלה סביב.

36:07העם הנפלא שלנו שבגלות גדע בחור. יאף אומר בפסוק ג' בפרק ב': "כל קרן ישראל השיב אחור; ימינו מפני אויב, ויווער ביעקב כאש להבה אכלה סביב". אש להבה, אש להבה, הכבשנים. הגופות השרופות, המדורות הענקיות כדי לשרוף ולהעלים ראיות, כל זה הגיע בגלל עוונות עם ישראל. הנאצים היו שליחים. שליחים גרועים. אבל עשו את שליחותם. וכל זה היה כי היהודי רצה להיות גרמני. ואז יש פסוק קשה. היה אדוני כאויב בלי ישראל. כביכול הקדוש ברוך הוא כאויב. אנחנו התנכרנו לאבא שבשמיים. לא שמנו לב. אבא מבקש. אבא מפציר. אבא אומר. אבא מדבר שוב פעם. אבא מבקש. אבא מזהיר. אבא מטריע. ושום דבר לא זז.

37:31המחשבה הזאת שבעצם אדם שרואה את מוראות השואה לא מאמין איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא עשה כזה דבר, זו מחשבה כפרנית אבל רגשית. ואנחנו נסביר את העניין. כשאנחנו מתייחסים לגוף שלנו, לבשר ודם שלנו, כתכלית, כמטרה בפני עצמה, שהמטרה הזאת של הגוף, שהגוף יתקיים, שהגוף ייהנה, שהגוף יסבע, שהגוף ינוח, שהגוף ירקוד, שהגוף ישמח, אז באמת כשמגיע מישהו ומרביץ לגוף ושורף את הגוף ושוחט את הגוף ומתעלל בגוף בצורה נוראה, זה דבר נורא. זה אסון אפוקליפטי. זה אסון נורא. שהמטרה הזאת של הגוף, שהגוף יתקיים, שהגוף ייהנה, שהגוף ישבע, שהגוף ינוח, שהגוף ירקוד, שהגוף ישמח, אז באמת כשמגיע מישהו ומרביץ לגוף ושורף את הגוף ושוחט את הגוף ומתעלל בגוף בצורה נוראה, זה דבר נורא. זה אסון אפוקליפטי. זה אסון נורא. אבל כמו שילד שרץ לכביש והאבא יודע שכדי שהוא לא ירוץ לכביש וכדי שהילד ילמד ויתחנך שהוא לא ירוץ לכביש, אז האבא נותן לו איזו מכה. אבל כואב עכשיו לילד, אבל הכאב הזה ביד הוא כעין כאפס לעומת מה שהיה יכול לקרות אם חלילה הייתה פוגעת בו מכונית, מסעית או אופנוע. לא משנה מה, זה כעין כאפס בדיוק.

38:47כלפי הגוף הסובל, לעומת הנשמה. הנשמה שלנו היא חלק אלוה ממעל. הנשמה שלנו מגיעה מהקב"ה. ואנחנו צריכים לשמור עליה בטהרה. לפעמים הגוף, רצונות הגוף, חשקי הגוף, מפריעים לנו בזה. אומר הקב"ה: אני אוציא את הגוף המפריע. ואותו גוף שהפריע יקבל את עונשו. הגוף זה לא אנחנו. אנחנו זה לא הגוף, זה לא אבא שר, אנחנו זה הנשמה. והנשמה אחר כך עולה בתהרתה או בקדושתה אחרי שסבלה. הגוף סבל פה והייסורים ניקו גם את הנשמה. אז בעצם כל מה שהגוף עבר היה תכלית לתיקון הנשמה. והנביא ירמיהו ממשיך ואומר דבר נורא על כל החורבן, על כל הסבלות שהעם ישראל עבר. על הרעב, שוב פעם הוא מתאר את הרעב. בפסוקים, י"א, י"ב, עולל ויונק ברחובות קריאה, ברחובות, משעיקה עירי שככה היה בגטו. לימותם יאמרו בבכי, עולל ויונק, רוצים לאכול. עולל ויונק ויין, משהו לשתות. בהתעטפם כחלל ברחובות עיר. מה זה כחלל? כחלל זה כמו מתים. היו זרוקים כמו מתים מרוב רעב, מרוב חולשה. בהשתפך נפשם אל חיק אמות היום.

40:05בפסוקים, י"א, י"ב, עולל ויונק ברחובות קריאה, ברחובות, משעיקה עירי שככה היה בגטו. לימותם יאמרו בבכי, עיד הגן, רוצים לאכול. עיד הגן ויין, משהו לשתות. בהתעטפם כחלל ברחובות עיר. מה זה כחלל? כחלל זה כמו מתים. היו זרוקים כמו מתים מרוב רעב מרוב חולשה. בהשתפך נפשם אל חיק אמותיהם. הנשמה לא שרדה את איסורי הגוף ועלתה בטהרתה לשמיים. ליד האמא, בחיק האמא. הבעיה שכל זה, אומר ירמיהו, ואומר: אתם לא הבנתם את הקדוש ברוך הוא. אתם חשבתם שהקדוש ברוך הוא זה משחק ילדים. אתם חשבתם ששמירת שבת, ששמירת כשרות, ששמירת טהרת המשפחה, שלא להתבולל בגויים, שלא לעשות תועבות, זה המלצה בלבד. ואומר הנביא ירמיהו, בפסוק י"ד, נביאיך חזו לך שוא ותפל, ולא גילו על עוונך להשיב שבותך, ויחזו לך משאות שוא ומדוחים.

41:22האם פה הנביא ירמיהו בא וצועק על אותם אלו שהיו נביאים, לאו דווקא נביאי ה'? נביא זה מלשון ניב שפתיים, אלו שהיה להם כוח דיבור, אלו שהיה להם הנהגה והשפעה. הם באו ותמיד הרגיעו, חזו לחשב את הפלא, הכל יהיה בסדר, שום דבר לא יפרוץ מלחמה, הכל יהיה טוב. את עושה עבירות? לא נורא, העיקר שתיתן צדקה. לא באו להחזיר. אומר הנביא: ולא גילו על אבונך להשיב שבותך, להחזיר אותך בתשובה. פה הנביא ירמיהו צועק: הייתם יכולים לצעוק, הייתם יכולים לחנך, הייתם יכולים ללמד מוסר, למנוע את כל הזוועה הזאת שהחורבן היה על אבונותם. למה לא הוכחתם? למה לא החזרתם בתשובה? למה לא באתם ואמרתם ליהודי: "אתה עושה עבירה, אסור לך להתנהג ככה"?

42:24ויחזו לך משאות שווא ומדוחים. במקום לבוא ולדבר על התיקון של העוונות וכל הדברים, חוזים לך משאות שווא. כל מיני, הכל יהיה בסדר, אתה צדיק, יהיה לך חיים טובים, זה נקרא משאות שווא ומדוחים. על ידי המשאות שווא, על ידי אי התוכחה, הם עצמם מסיתים ומדיחים אותו לדבר עבירה. כי הוא אומר, אין בעיה, אפילו הרב הזה, הדתי הזה, לא אומר לי כלום. ומה היה הסוף? אתם יודעים מה היה הסוף? הסוף היה החורבן, והנביא ירמיהו מקונן בצורה זוועתית. הנביא ירמיהו מקונן בצורה נוראה על... דבר שהיה נורא והיום, בזמן החורבן, שזה לא היה במאורעות השואה. הדבר הנורא הזה, אומר ירמיהו, ראה ה' והביטה למי עוללת כה, אם תאכלנה נשים פריים או ללא טיפוחן. הדבר הנורא, הדבר הנורא, אם תאכלנה נשים פריים.

43:52אם תאכלנה נשים פרי בטנן או ללא טיפוחן! אנשים הגיעו לרמה נוראה כזאת של שיגעון הגיעו לרמה כזאת נוראה של זוועה בימות החורבן שאכלו את פרי בטנם. והמדרש מספר שהגיעו לגאון תורה לפני ירמיהו ואמרו לו, "רבנו ירמיהו..." זאת היא חברה שלי, הסתירה ממני את התינוק שלה, התינוק שלה מת, ואתמול אכלנו את התינוק שלי שמת. ככה היא מספרת לו אותה אישה. והיום היא לא רוצה להביא לי חצי ממה שהיא אמרה, ממה שהיא הבטיחה. פשוט במעמקים, חלק ד', סימן כ"ג. אנחנו רואים שההיסטוריה, כמו שאמרנו, חזרה על עצמה, ולצערנו,

45:08ברוב המקומות לא היה דבר כזה של אכילת בשר אדם, וכל שכן לא לאכול את התינוקות, לא רק בגלל שלא היו תינוקות, כי את כל התינוקות ואת כל הקטנים הרגו ושלחו אותם לאושוויץ, לטרבלינקה, לכל הזוועות האלה שהרגו ישר, אלא כי עם ישראל שמר על עצמו מהדבר הזה. כמו שאני רוצה להקריא לכם תשובה מספר "משיב דבר" בחלק ד' בסימן כ"ג בעניין הזה, שלמרות כל הרעב, למרות כל הזוועה, את הדבר הזה הם שמרו. וזה דבר נורא. שם הוא דן בדין להחיות את נפשו בבשר המת. נשאלתי מרבי א. גולדשטיין בקשר עם המעשה הנורא שקרה במדינת צ'ילה, שבאווירון שנפל בשערת רוח בהרי האנדים, ורוב הנוסעים נספו בתאונה הזאת. ורק אחדים מהם נשארו בחיים באופן פלא, ונתעקבו שם בין ההרים והסלעים הגבוהים בני 12 אלף רגל, יותר מעשרה שבועות שלא יכלו לרדת משם.

46:09בקשר עם המעשה הנורא שקרה במדינת צ'ילה, שבו אווירון נפל בסערת רוח בהרי האנדים, ורוב הנוסעים נספו בתאונה הזאת ורק אחדים מהם נשארו בחיים באופן פלאי, ונעכבו שם בין ההרים והסלעים הגבוהים בני 12 אלף רגל יותר מעשרה שבועות, שלא יכלו לרדת משם. וכדי להחיות נפשם שלא יגוועו ברעב, אכלו בשר חבריהם שמתו בתאונה, ונשאלתי על ידי הרב גולדשטיין באותה תקופה הרעצרות בשנות הכיבוש הגרמני. כשהיו רבים מישראל כלואים במחנות הסגר ושרר שם רעב וחפל, אם קרה אז מקרה שאחינו הכלואים יוכלו את בשר אחיהם שמתו מעוני וממחסור כדי להחיות את נפשם כמו שעשו נושאי האווירון הנאל. וכן אם באמת מותר מצד הדין לבן ישראל להחיות את נפשו בבשר אדם במקום שיש פיקוח נפש. שם הוא בא לדבר על זה האם אפשר להיות קניבל במקום פיקוח נפש. וככה הוא מביא: שעל פי הדין באמת מותר לאכול בשר המת כדי להחיות את נפשו כי זה איסור דרבנן וזה פיקוח נפש ואז הוא מסיים ואומר ואף על פי לא קרה בגטו קובנה וכן במחנות הסמוכים שיוכלו בשר אדם רק זה ידענו שעל יד המקום שעבדו עובדי הכפייה היהודים.

47:21שעל פי הדין באמת מותר לאכול בשר המת כדי להחיות את נפשו כי זה איסור דרבנן וזה פיקוח נפש, ואז הוא מסיים ואומר שאף על פי כן, לא קרה בגטו קובנה וכן במחנות הסמוכים שיהודים יאכלו בשר אדם, רק זה ידענו שעל יד המקום שעבדו עובדי הכפייה היהודים. היה מחנה של חיילים רוסים שבויים וסיפרו ליהודים שהם ראו איך החיילים השבויים הללו צלו במדורות אש בשר חייל שמת ואכלו אותו. גם ידידי הרב ארנבל שהיה במחנה צ'רנשטט אמר לי שלא ראה ולא שמע שהיהודים אכלו בשר אדם. לא היה קניבליזם בשורות של היהודים. ועל ישראל גאוותו ובצדק, שהרי אין לשער ואין לתאר את קשיי הרעב ששרר במחנות ההסגר של היהודים. והרעב קשה מכולן, ואף על פי כן לא ירדו ישראל מקדושתם, קדושת אנוש, ולא אכלו אף פעם בשר אדם, כי ידענו מה שנאמר בתורה: "ואנשי קודש תהיו לי," בפרשה שאם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות, הרי אתם שלי. ואכן, כלואי המחנות רצו להיות של הקדוש ברוך הוא ולמסור את נפשם בקדושה ובטהרה על קידוש השם.

48:21והרעב קשה מכולן, ואף על פי כן לא ירדו ישראל מקדושתם, קדושת אנוש, ולא אכלו אף פעם בשר אדם. כי ידענו מה שנאמר בתורה: "ואנשי קודש תהיון לי" בפרשה, שאם אתם קדושים ופרושים משיקוצי נבלות וטרפות, הרי אתם שלי. ואכן, כלואי המחנות רצו להיות של הקדוש ברוך הוא ולמסור את נפשם בקדושה ובטהרה על קידוש השם. הם בחרו למות מות ישרים ולא להתגאל לאכול בבשר אדם שהוא מאוס וטעמו כטעם בשר חזיר אף שטעמו משובח. או כמו שכתוב בשאלת יעב"ץ בשם רופאים קדמונים, והשם הטוב ישמור את שארית עמו ויגאל אותם מעבדות לחירות, מאפלה לאור גדול, ויזכו לעלות לציון ברינה ולירושלים, בית מקדשו בשמחת עולם במהרה בימינו. אבל הזוועה הזאת היא כן קרתה בזמן החורבן. ככה שהרבה אנשים חושבים שהשואה הייתה הזוועה הגדולה ביותר בהיסטוריה, אבל תסתכלו. תסתכלו מה קרה. אומר הנביא ירמיהו: "שכבו לארץ חוצות, נער וזקן. שוכבים בחוץ ברחובות, מחכים למוות שיגאל אותם. בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב."

49:46הרגת ביום הפכה טבחת ולא חמלת. לא היה רחמים ולא היה ביום אף ה' פליט ושריד. לא נשאר כשהקדוש ברוך הוא הסכם המחנות כאילו את כל יושבי המחנות. בפרק ג' ירמיהו חוזר ומקונן, חוזר ומקונן על עם ישראל, על עצמו שהוא צריך לראות את המצב הזה. על עם ישראל שרדופים בזוועה נוראה ושם בנביא, במגילת איכה אומר הנביא, אחרי כל מה שעם ישראל עבר, הוא מוכיח ואומר: "נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'". עדיין, עדיין, עדיין, תחזרו בתשובה. ברגעים האחרונים, ברגעים של דכדוך הנפש, ברגעים של הזוועות, ברגעים של ניתן למכה ולכי, יזבא בחרפה. ושם בנביא, במגילת איכה, אומר הנביא, אחרי כל מה שעם ישראל עבר, הוא מוכיח ואומר, נחפשה דרכינו ונחקורה, בפסוק מ', ונשובה עד ה'. עדיין, עדיין, עדיין, תחזרו בתשובה. ברגעים האחרונים, ברגעים של דכדוך הנפש, ברגעים של הזוועות, ברגעים של ניתנה למכה ולחי, ישבענו בחרפה.

51:13הרבה אנשים אומרים, רגע, אנשים בשואה התפללו לה' איך לא התקיימה תפילתם? איך? על זה עונה הנביא. אומר הנביא ירמיה במגילת איכה בפרק ג' פסוק מ"ד, "סקותָה בענן לך מעבור תפילה." הקב"ה סגר. היה לכם כל כך הרבה הזדמנויות, היה לכם כל כך הרבה אפשרויות להתפלל לפני שנחתם גזר דינכם. לצערנו, הרבה פעמים האדם נמצא במצב שהוא צריך ישועה, והבלגן שהגיע לו לפני כן הגיע בגלל כל מיני עניינים, כל מיני דברים. והישועה לא מגיעה. והוא מתפלל. והוא מרגיש איזו סתימה בענן, לך מעבור תפילה. לא מתקיימת תפילתו. חז"ל לימדו אותנו שאסור להתייאש למרות שלא מתקבלת תפילתו.

52:14ועוד פעם ועוד פעם: קווה אל השם, חזק ויאמץ לבך, וקווה אל השם. צפו מים על ראשי, אמרתי נגזרתי. אומר הנביא ירמיהו. צפו מים על ראשי עם ישראל, כביכול עבר עליהם איזה צונאמי, עבר עליהם איזה זוועה. זה מזכיר את הסיפור שאמרנו: מה שעשו ליהודים בשואה, הכניסו אותם לתוך מים, ומי שהוציא את הראש - מכות רצח. אמרתי: נגזרתי, אבדה תקוותי. אובדן התקווה היה דבר נורא במחנות הנאצים, ימ"ש. היו גאונים בלגרום ליהודים לאבד את התקווה. בלגרום ליהודים כל הזמן תוחלת ממושכה, לעשות להם כאילו יש הזדמנות של משהו ואז לשבור אותם, לרסק אותם ולאבד להם כל תקווה. כמה יהודים באו וגרמו לעצמם מוות. הלכו ונגעו בגדרות המחושמלות, רצו ונגעו בגדרות המחושמלות ומתו על הגדרות. יש תמונות כאלה.

53:40של אנשים שלא יכלו לסבול. לא יכלו לסבול את המעורעות הנוראות. זה נקרא עיבוד התקווה. האדמו"ר מצאנז, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, היה הולך ומעודד את האנשים, יהודים, יהודים, אל תשקעו בדיכאון, אל תשקעו בעצבות, אל תאבדו תקווה. יהודים, יהודים, אל תאבדו תקווה. באחד מהמסעות שלהם, בסוף המלחמה... בסוף המלחמה, כשהנאצים יימח שמם רצו לטרטר אותם ממקום למקום כדי שיעמדו ככה בדרך ולא יישאר שריד ופליט, הם היו צמאים עד מאוד. הלשון שלהם הייתה יבשה. מספר אחד האנשים, היינו שם עם האדמו"ר מצאנז, וכשהגענו להפסקה שהנאצים התעייפו אז הם היו עושים הפסקה, לא כשהיהודים התעייפו. אנחנו ישבנו על החול. והאדמו"ר אמר לחפור. כל אחד שצמא שיחפור, זה בכפית, זה באצבעות, כל אחד במה שיש לו שיחפור. אמרו אין תקווה. איך נמצא פה עכשיו מים? אין תקווה. אמר הרבי לחפור, הוא לא לאבד תקווה. אלפי אנשים התחילו לחפור באדמה, כל אחד במקום שלו. כל אחד חפר איפה שהוא. ופתאום פרץ המים.

55:10היסוד הוא לא לאבד תקווה. אל תאבד תקווה. אם אדם מאבד תקווה, זה הדבר הנורא ביותר בעולם. למינים ולמלשינים אל תהי תקווה. למינים זה אלו שכופרים, אלו שמסיתים, אלו שמדיחים, אלו שגורמים ליהודים ללכת לגיהינום. ולמלשינים, אלו שבאים ומוסרים את היהודים למלכות הגויית, מלשינים עליהם, ועל ידי זה יכולים להרוג אותם, יכולים להזיק להם. מה אנחנו מאחלים להם? אל תהי תקווה. אם לא יהיה להם תקווה, הם כבר יאבדו לגמרי. וזה מה שאומר ירמיהו, אמרתי, נגזרתי, אבדה תקוותי. ולמלשינים, אלו שבאים ומוסרים את היהודים למלכות הגויית, מלשינים עליהם, ועל ידי זה יכולים להרוג אותם, יכולים להזיק להם. מה אנחנו מאחלים להם? אל תהי תקווה. אם לא תהיה להם תקווה, הם כבר יאבדו לגמרי. וזה מה שאומר ירמיהו, אמרתי, נגזרתי, אבדה תקוותי. קראתי שמך, אדוני, מבור תחתיות. מבור תחתיות. מתוך הבורות, מתוך האיסורים. צעקו אל השם. ואומן הקדוש ברוך הוא, קולי שמעת אל תעלם אוזניך לרווחתי לשבתי. היו אנשים שהקדוש ברוך הוא שמע עליהם מבור תחתיות. מתוך מאורעות השואה. מהרגע האחרון לפני הבורות, לפני שירו עליהם. לפני שירו עליהם. הרב קרויזווירט, האב"ד באנטוורפן. הוא היה בחור צעיר בשואה. ובאחד הפעמים ששמו אותם לפני הבורות כדי לראות עליהם לראות עליהם אז כדי שלא יהיה התקוממות אז היו קוראים לכמה יורים עליהם זורקים אותם לבור עוד קבוצה יורים עליהם זורקים אותם לבור עוד קבוצה זורקים אותם לבור הרבה פעמים הם היו צריכים לחפור את הבור שזה הקבר שלהם בלי שהם ידעו שזה הקבר שלהם וסיפר הרב קרויזווירט.

56:42ובאחד הפעמים ששמו אותם לפני הבורות כדי לירות עליהם, כדי שלא תהיה התקוממות, אז היו קוראים לכמה, יורים עליהם, זורקים אותם לבור. עוד קבוצה, יורים עליהם, זורקים אותם לבור. עוד קבוצה, זורקים אותם לבור. הרבה פעמים הם היו צריכים לחפור את הבור שזה הקבר שלהם בלי שהם ידעו שזה הקבר שלהם. וסיפר הרב קרויזווירט... שבאמת העמידו אותו מול הקיר כדי להרוג אותו, ואז הוא התחיל לצעוק אל הקב"ה: "ריבונו של עולם, אבא שבשמיים, אתה הרי יודע, אתה הרי יודע על הוויתור שלי שהיה לי בישיבה. בישיבה היה בחור שהיה עיוור ולא היה נקי כל כך, והיה צריך לטפל בו, ואני החלטתי לטפל בו." הוא אומר, אני היחיד שוויתרתי לו על המיטה. אני היחיד שטיפלתי בו, ריבונו של עולם, תזכור את החסד שעשיתי איתו. כך הוא צעק. והקדוש ברוך הוא קיבל את תפילתו. הנאצי, ימח שמו וזכרו, הנאצי הזה שהיה אמור לראות בו, אמר לו, אתה נראה ילד יפה. אתה נראה בחור יפה, חבל להרוג אותך. אבל אי אפשר שאני לא ארוג אותך. אז בוא נעשה כאילו, אני רע, אתה טיפול על הרצפה, אחר כך תזחל, תברח.

58:11וככה היה, הוא ניצל. הוא היה אף בדין של טריפון בבלגיה. אז ככה אומר ירמיהו, כלי שמעת על תעלם אוזניך לרווחתי לשבתי. ופה הוא מאחל להם ירמיהו בסוף פרק ג' במגילת איכה, את כל הזוועות שהם עשו לעם ישראל שיעבור עליהם. בפרק דנת, הנביא ירמיהו ממשיך לתמוה ואומר, איך בני ציון היקרים המסולאים בפז, האנשים היקרים, האנשים הנפלאים, האנשים האלה שהיו מיוחדים, פתאום איבדו את כל גדלותם. ושוב פעם הוא מתאר את הזוועות של הצמאון, של הרעב, דבק לשון יונק לחיכו בצמא, עוללים שאלו לחם פורס, אין להם. האוכלים למעדנים נשמו בחוצות, אלו שאוכלים מעדנים פינוקים כל השנה גוועו ברעב.

59:34ופה הוא מתאר את הזוועות של הרעב, חשך משחור תארם. נהיו פנים שחורות, המוזלמנים, התופעה הזאת שהייתה בשואה, של אנשים שכבר איבדו כל צלם אנוש בגלל הרעב. לא נכרו בחוצות, אתה לא יודע מי זה הבן אדם הזה שבא אליך. צפה דורם על עצמם, יובש שהיה כעץ. ואז הוא אומר דבר נורא, "טובים היו חללי חרב" ופסוק ט' בפרק ד' במגילת איכה, "מחללי רעב, שהם יזובו מדוקרים מתנובות שדה". אומר פה הנביא, אלו שנהרגו בתחילת המלחמה, שלא עברו את הרעב, יותר טובים, כי הבטן שלהם הייתה כבר מפוצצת מרווח על טוב שהם אכלו. אבל כל אלו שהיו צריכים לעבור את הרעב, המלחמה, סבלו יותר. ושוב פסוק זוועתי בפסוק יהודי זה: נשים רחמניות בישלו ילדיהן, וזה היה האוכל שלהם. איבדו את השפיות. וזה למרות שלא האמינו מלכי ארץ, כל יושבי תבל, כי אבוצר ואויב בשערי ירושלים. מי האמין שיכבשו את ירושלים? היו שם גיבורים, הייתה שם עוצמה, הייתה שם עוצמה כלכלית, הייתה עוצמה רוחנית גם, אבל זה לא הספיק.

1:00:54הייתה עוצמה נוראה של ירושלים, איך שחוברה לה יחדיו וכל העולם היו באים לראות את היופי של בית המקדש ואת היופי של עמנו. אף אחד לא האמין אפילו שאויב יבוא לשערי גרמניה. אף אחד לא האמין שיטלר, ימח שמו, יהיה ייטלר. והסיבה... הסיבה שהם דבקו כל כך בגויים, כי הם עזבו את תורת השם. אומר אלוקים, אם אתה יהודי לא תעשה קידוש, יבוא גוי ויעשה הבדלה. וזה מה שאומר ירמיהו, "סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל תגעו, כי נצו גם נעו". אם יהודי היה נוגע בגוי, הגוי היה אומר, "אתה מטמא אותי, אל תיגע בי. אל תיגע בי". הנאצי ימ"ש עם אחד מהחוקים היה שיהודי אסור לו להגיד שלום לגרמנים. אוי ואבוי מי שהיה אפילו מניד את הראש להגיד שלום. אוי ואבוי מי אתה בכלל שתגיד שלום? אתה יצור שפל, נאלח, איך אתה פונה לגוי? אתה כל כך רצית למצוא חן בעיני הגוי, להגיד לו שלום, להתחתן עם הבן שלו, להביא לו כסף, להביא לו מתנות, לחגוג איתו את החגים. בא הגוי יוצא הבדלה...

1:02:12קלים היו רודפינו מנשרי שמיים. נשרים, הסמל של ה-SS, דלקו בנו במגבר. הרבו לנו רודפינו. משיח השם נלקד בשחיתותם. כמה צדיקים, כמה קדושים, כמה גאונים שהיו משיחי השם נהרגו. בפרק ה' במגילת איכה ירמיהו, זה הפרק האחרון, ירמיהו מסיים. אחרי כל התיעוד הנורא, הוא חוזר ואומר עוד פעם על הרעב, על העבודות, על מחנות העבודה. על נשים בציון אינן בתולות בהרי יהודה, על האונס של הנשים. אונס של הנשים היהודיות שהיה בזמן החורבן ולצערנו עבר גם בזמן השואה. הם היו לוקחים איזה יהודיות שהם רוצים ועושים להן מה שהם רוצים, המנאפים, המגעילים האלה, הנאצים עם יימח שמם.

1:03:13השביתו את כל משוש ליבנו. בכל חג, בכל מאורע, הנאצים היו יודעים להשבית, במיוחד בפורים. כל פורים היו באים ומוצאים עשרה יהודים להורג כדי לנקום את נקמת המן. שבת משוש ליבנו נהפך לאבל, מחולנו נפלה עטרת ראשנו. וכל זה, אוי לנו כי חטאנו. על זה היה דווה ליבנו, על אלה חשכו עינינו. על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. היום אנחנו רואים איך שועלים הלכו בו. אי אפשר להתקרב לאזור המקדש. אסור גם להתקרב, כי אנחנו טמאי מתים, אסור לעלות להר הבית. אבל אין לנו שליטה, אפילו על ירושלים השלמה. ירמיהו הנביא מסיים ואומר, השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.

1:04:14כי מעוז מעשתנו, קצפת עלינו עד מאוד. ריבונו של עולם, אתה מעשת אותנו; אולי כעסת עלינו, אולי קצפת עלינו. עדיין נשיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. ריבונו של עולם, למרות שמעוז מעשתנו, למרות שעם ישראל לא כל כך מתנהג בצורה הראויה. אבל... תשיב אותנו אליך. כל אדם חייב להתפלל על האחים והאחיות שלו, שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליהם רוח טהרה ממרום. שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליהם באמת את הרוח הקדושה, שהתנערו מכל התאוות, מכל האיסורים, מכל הניסיונות, מכל הקשיים, איסורי הנפש ואיסורי הגוף. ולא יישאר אחד מהם מישראל שלא יכיר וידע את השם וישמור תורה ומצוות. ואז יכול לבוא המשיח. נוכל להגיד סוף סוף לריבונו של עולם, יש סוף לגאולה הזאת של 1950 שנה. יש סוף לזוועה הזאת שסבלנו במשך השנים. כל כך כל אדם, כל איש, כל אישה, ברגעים הללו שאתם שומעים את השיעור, תרים עיניכם לבורא עולם, ותגידו לריבונו של עולם, די, אמרו די לצרותינו, תעשה כבר את הגאולה. תקרב את עם ישראל אליך, תקרב אותנו אליך, בלי צרות, בלי בעיות, בלי אסונות. בשביל מה? בשביל מה אנחנו צריכים שהקב"ה יבוא ויגער בנו, שהקב"ה יבוא ויעניש אותנו, שהקב"ה יבוא ויגרום לנו משהו כדי שנחזור אליו?

1:05:30תרים עיניכם לבורא עולם, ותגידו לריבונו של עולם: די! אמרו די לצרותינו, עשה כבר את הגאולה, קרב את עם ישראל אליך, קרב אותנו אליך, בלי צרות, בלי בעיות, בלי אסונות. בשביל מה? בשביל מה אנחנו צריכים שהקב"ה יבוא ויגער בנו, שהקב"ה יבוא ויעניש אותנו, שהקב"ה יבוא ויגרום לנו משהו כדי שנחזור אליו? כל אחד צריך לקבל על עצמו בתשעה באב הזה, לעשות שיהיה "השיבנו ה' אליך ונשובה". להכיר לעוד יהודי את בורא עולם, להכיר לעוד יהודי את הקדוש ברוך הוא, את התורה, את מאור התורה. שכל יהודי תהיה לו הזדמנות לדעת מה זה "שמע ישראל", מה זה שמירת שבת, מה זה כשרות, מה זה טהרה. אל תדאג רק לעצמך, אל תדאגי רק לעצמך. כל מה שאפשר לבוא ולעשות למען עם ישראל, תבוא ותעשו. כך יהיו לכם מניות בגאולה. כשיבוא מלך המשיח, מה תעשו? הוא ישאל אותך: "למען זה שאני אבוא ואני לא אסבול, מה עשית? למען שהעם שלך לא יסבול, מה עשית?"

1:06:53כל אישה יכולה גם בעצמה להתחזק. נשים בענייני צניעות, אתן מקרבות את הגאולה. בזכות נשים צדקניות נגלו אבותינו, ובזכותן עתידים להיגאל. אתן בזכותכן. יש לכן את הכוח לגאול את כלל ישראל. יש לכן את הכוח להביא את הגאולה לכלל ישראל. להתחזק, למרות כל הניסיונות, למרות שכל החברות הולכות עם פאות לא צנועות, עם בגדים צמודים, בגדים לא צמודים, יש לכן את הכוח. עד שאת יוצאת צנועה, את מקדשת שם שמיים בהליכותייך. עם מפחד צניעות, עם בגדים צנועים, לא צמודים, לא בולטים, לא צועקים. וכשאת עומדת מול המראה, תגידי לריבונו של עולם, אני עושה את הכל למענך. אני עושה את הצניעות שלי למענך. כי הרי אם היה מותר, הייתי לובשת את הפאה, הייתי לובשת את כל הבגדים הצמודים, הייתי עושה הכל. כל אישה רוצה את היופי שלה, להראות שהיא יפה. ובזכות זה שאני עושה את זה, ריבונו של עולם, אני מבקשת, תושיע את עמך, הושיע את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונסעם עד העולם, שיפסיקו להיות צרות, שיפסיקו להיות בעיות, שיכירו וידעו כל שוכני תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון, שנזכה כולנו שהשנה,

1:08:17נזכה בגאולה מתוך רחמים ושכלל ישראל יחזרו בתשובה לפני כן ללא צרות, ללא בעיות. וכולם ידעו אותי, אומר הקדוש ברוך הוא. מקטנם ועד גדולם. יכירו וידעו כולם שהקדוש ברוך הוא האלוקים. הוא תקיף ובעל היכולת ובעל כל הכוחות כולם. הוא מקור כל דבר. אתה צריך משהו תפנה אליו. את צריכה משהו תפני אליו. לא לחפש מי יכול לעזור לי. רק בורא עולם. ובעזרת השם במהרה בימינו תיוושע יהודה, אף ישראל ישכון לבטח, אמן כן יהי רצון. תודה רבה.