מאויבי תחכמני מצותיך, כמה צריך להשתדל בעבודת ה'

0:02בעזרת השם נעשה ונצליח. יש אחד הדברים המיוחדים בתורה, ביהדות, זה שבעצם לכל אדם יש נפש בהמית ונפש שכלית. מה זה אומר? לכל בן אדם יש נפש, שזה הנשמה שהיא בהמית, ויש לו גם נפש שכלית. התכלית של האדם היא לבוא ולהגביר את הנפש השכלית על הנפש הבהמית. ולהגביר את הנפש השכלית על הנפש הבהמית. זה אומר להתמודד. אבל מה זה קשה? זה קשה מאוד שבן אדם יבוא ויתמודד ולהכניע את הנפש הבהמית, כי הנפש הבהמית של האדם נראית יותר חזקה. הגוף רוצה את שלו, התאוות, הרצונות, הצרכים, כל מה שהגוף רוצה. איך אפשר להכניע? היו צדיקים שכדי להכניע את התאוות שלהם היו צמים שלושה ימים, צמים שבוע. לפעמים בן אדם רק חושב על זה ונהיה רעב. עכשיו הוא גמר ארוחה, אבל אתה מספר לו, אתה יודע, הצדיק הזה צם שבעה ימים. הוא אומר, 'ברוך גוזר, עשית אותי רעב רק לחשוב על זה'. אז כדי להכניע את הנפש הבהמית, לפעמים הצדיקים הגדולים היו עושים כל מיני דברים שנראים כביכול כמו קיצוניים מדי, בשביל להכניע.

1:28באמת הרמב"ם בפה שמונה פרקים הוא כותב שרק חסידי עליון הם יכולים לעשות דברים כאלה, לקום בלילות וכו' וכו', לא כולם, לא כל אחד בדרגה הזאת. אבל מה, לפעמים בן אדם אומר, איך אני יכול, איך אני יכול לבוא ולעשות מלחמה עם הגוף שלי? איך? הרי הגוף שלי צריך את שלו. יש סיפור על אחד מגדולי ישראל, שלפני שהוא נפטר, מה הוא עשה? הוא ביקש סליחה מהגוף שלו. למה? הוא אומר, הזנחתי אותך, לא נתתי לך כמה דברים, לא עשיתי לך... אז הכתוב אומר במשלי, בפרק כ"ד בפסוק ו', כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ. מה זה אומר? בתחבולות אתה צריך להיות חכם. איך לדעת, באיזו תחבולה, לדעת איך לנצח את המלחמה. איך לנצח את המלחמה הזאת של החיים. אז דוד המלך, שהוא היה המנצח הגדול בחיים, היה לו חיים קשים והיו לו ניסיונות. עד שמרוב שהוא הצליח להכניע את היצר הרע, מה הוא אמר על עצמו? "ליבי חלל בקרבי." תהילים ק"ט, כ"ב. דוד המלך אומר: אני הצלחתי כל כך להכניע את היצר הרע, עד שהלב שלי אין יצר הרע.

2:57איך יכול להיות? זה דבר עצום. אתה אומר שאין לך יצר הרע. הגמרא בבבא בתרא דף י"ז עמוד א' כותבת: שלושה לא שלט בהם יצר הרע ואלו הם אברהם, יצחק ויעקב, ויש אומרים אף דוד, ולבי חלל בקרבי. זאת אומרת, הוא הגיע לדרגה של האבות שלא היה לו יצר הרע. עכשיו הוא כתב ספר. ובספר הזה הוא אומר לך, תראה, אני מכיר את היצר הרע. אני יודע את העבודה שלו. בוא אני אלמד אותך איך תלמד לנצח. ובתהילים קיט, פסוק צח, הוא אומר, מאויביי תחכמני מצוותיך, כי לעולם היא לי. מה זה אומר? מהאויבים שלי, מאותם אויבים, אנחנו נלמד, איך להחכים במצוות? איך אפשר מאויבים להחכים? הרי האויבים הם הפוך. הם באים ומקטרגים. הם באים ומפריעים. מה הם באים ומה עושים? מפריעים לך בעבודת השם. הם לא באים לעזור לך בעבודת השם. אבל זה העניין.

4:12כשאתה רואה כמה אויבים משקיעים בטומאה, בכוחות, בכסף, כמה רפורמים משקיעים בכסף, כמה פריצות בכסף, כמה פרסומות, כמה החזרה בשאלה שמנסים להשקיע בכל כך הרבה, לנצר. אתה רואה את התחבולות שלהם, איך לעשות, לבוא לאנשים, לתלות מודעות בערב שבת, בשכונות חרדיות, כדי שהחרדים לא יוכלו לקרוא את המודעות האלה. מודעות של פריצות, מודעות של טומאה. מודעות של מיסיון ליד הבית של ההורים שלי תלו מודעות של מיסיון מתי? בערב שבת, כי הם יודעים שהחרדים לא יורידו את זה. הרמים הורידו מודעות. חרדים, חרדים לא הורידו. לכן כתבנו תשובה באחיעזר חלק ב', שאדם שיראה את זה בשבת יוריד, אם יקרא את זה במקום שיש חשש להתקלקל, אפילו שאסור בשבת זה המטרה שלהם, הם יודעים, אז הם עושים תחבולות. בשביל מה? להילחם בכלל, להילחם בתורה. בא דוד המלך ואומר, חביבי, את הרי מי מניע אותם? מי מניע את הכוח שלהם? היצר הרע. מהיצר הרע תלמד איך להחכים. היצר הרע אף פעם, אף פעם לא התייאש. היה פעם, אתה מכיר מישהו שהיצר הרע אמר, "הזה בוקר הוא גדול עליי. הפרויקט הזה גדול עליי." אתה מכיר? יש מישהו שהגיד. ולכן שלמה המלך, איך הוא קורא ליצר הרע?

5:34מלך זקן וכסיל, בקהלת פרק ד' פסוק י"ג, הוא אומר, טוב ילד מסכן וחכם, שזה יצר הרע, ממלך זקן וכסיל. במסכת אבות דרבי נתן מפרשים מלך זקן וכסיל, זה יצר הרע. למה? היצר הרע הוא מלך זקן, ומה זה כסיל? הוא הופך אותך לכסיל. הוא לא מתיישב לך אף פעם. הוא בא מפה, הוא בא מפה, הוא עושה פה, הוא עושה פה. היה פעם, רבי יונתן אייבשיץ, שהילד קטן, אבא שלו הגיע אליו, אמר לו, תראה, תראה, מה זה? אתה עד... הילדים של הגויים, ארבע לפנות בוקר הם כבר הולכים לכנסייה. אמר לו: אבא, מה אתה רוצה? אותו יצר הרע שמרדים אותי הוא זה שמאיר אותם. מה אתה רוצה? זו אותה עבודה. מאויבי תחכמני מצוותיך. כשאנחנו רואים את הדבקות כביכול שלהם, בחטאים, בעבירות, את המסירות נפש, את המיסיון, את התחבולות שלהם. אז באים אנחנו ולוקחים את הדבר הזה ועל ידי זה יתקיים המשך הפסוק "כי לעולם היא לי". זה יהיה לעולם. מה זה לעולם? אם בן אדם יישאר ברמה של עבודה על התורה וכו' וכו', כמו שהיה הגאון מווילנה, אז היום הוא לא יצליח לעשות כלום. למה? כי לצערנו, היצר הרע התחיל באפיקים אחרים.

7:03אז היום, כשאנחנו רואים שהיצר הרע גדל, היצר הרע שינה את הטקטיקה. אז גם אנחנו צריכים לבוא ולשנות את הטקטיקה ולדעת איך לנצל וכביכול להשתמש בדבר הזה להכניע את היצר הרע. איפה הדבר הזה מבואר? יש על זה בשמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ"א, וגם בדברי הימים א', פרק י"א, פסוק כ"ג. שם כתוב: שאחד מהגדולות המיוחדות שהיו על בניהו, בניהו ידע שהוא היה איש חיל, בן איש חיל, רב פעלים. הוא היה שר הצבא של שלמה המלך. כתוב שהוא היכה את איש מצרי. היה איזה איש מצרי, איזה גיבור מצרי. הפשט של הפסוק, בא אליו עם חנית, אז הוא בא, לקח לו את החנית והרג אותו בחניתו של המצרי. זה אומר לקחת את הנשק של האויב, ועם זה להרוג אותו.

8:08אז על זה אמרו דורשי רשומות, זה מה שאנחנו צריכים. היום את אותו כוח של האויב אנחנו צריכים לבוא לקחת, ועם זה להילחם. הוא עושה סרטונים פרוצים, אנחנו נעשה סרטונים של קדושה. הוא משתמש באינטרנט להפיל חללים, אנחנו נשתמש באינטרנט לקדושה. הוא נותן להם כסף לעשות מיסיון, לעשות שכנוע, אנחנו נעשה שכנוע הפוך. הוא גורם לאנשים לחלל שבת, אנחנו נדרבן אותם לשמור שבת. זה מאויבי תחכמני מצוותיך. והדבר הזה בעצם, אם בן אדם... יודע איך להשתמש בדבר הזה, אז הקדוש ברוך הוא אומר, האדם הזה מה בעצם לקח? לקח את כוחות הטומאה, והפך אותן לקדושה. לקח את הכלים, שהיצר הרע משתמש בהם להחטיא הרבים, ומה עושה? הופך אותן לקדושה. לצערנו, רוב עם ישראל, הם משתמשים הפוך, לוקחים את הדברים המיוחדים, את דברי הקדושה, שזה הגוף שלנו, שהגוף אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, ומשתמשים בהם חלילה לדברי הווה. היה פעם אחת, פה בארץ, לצערנו, באחד הזמנים, שרצו להעביר כלי חשמלי גדול מאוד, קראו לו "המשכן". אבל כדי להעביר את זה, היה צריך להשבית כבישים ראשיים בארץ.

9:32זה בעיה. מה עושים? אומרים, מתי? אין הרבה מכוניות בשבת. אז בואו נעשה את העבירה הזאת של חילול שבת בפרהסיה, ברמה לא נורמלית. בשבת. למה? הרי ה' אלוקים נתן לנו את השבת. שבת אנחנו יכולים לחלל אותה. הכבישים ריקים. השקיעו מיליונים בשביל להעביר את הדבר הזה, את המכשיר הענק הזה. בסוף הוא נסדק והתקלקל. למה? ללמד אותנו שמי שעושה עבודות בשבת אין ברכה. אבל מה הם לקחו? הם לקחו את השבת, שהיא מקור הברכה, וחיללו אותה. יש בן אדם שאומר, כל השבוע אני עובד, ואין לי זמן להיות עם האישה והילדים. מתי אני אצא איתם לים? או, תודה לך, ה' יתברך, שנתת לנו שבת. יאללה, נוסעים לים. יאללה, נוסעים לנגן. וזה שבת. אז מה אתה עושה? אתה משתמש בה הפוך. אתה לא רק שלא עושה מביתך כמנוחה, אלא את הקדושה אתה ממיר לחול. וזה מה שמתמרמר עליו הכתוב ביחזקאל, פרק כ', פסוק כ"א. ויאמרו בי הבנים וחוקותיי לא הלכו. מה זה "ויאמרו"? יש למילה זו שתי משמעויות: גם מלשון מרידה וגם מלשון החלפה. יש מסכת מורה שזה מסכת כי בכל אדם שהוא קיבל על עצמו קורבן והוא מחליף אותו בקורבן אחר, אז זה אסור ויש ציווי "לא ימיר". אז "ויאמרו בי הבנים" אומר הכתוב, הקב"ה אומר: איזה דבר זה? הם באו גם מיאמרו בי, גם לא שמעו לי וגם החליפו.

11:00מה החליפו? לא הלכו בחוקותיי ואת משפטיי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואת שבתותיי חיללו. אתה יודע מה? אתה לא רוצה לשמור שבת? תישאר בבית. אבל לא. הוא יוצא ומחלל שבת. הוא לוקח את כוח הקדושה. מה הוא עושה איתו? כוח טומאה. זה הקדוש ברוך הוא כבר לא יכול לסבול. והוא אמר לשפוך עמתי עליהם לנחלות הפים במדבר. זהו. כזה דבר שאתה לא רק שאתה לא עושה קדושה, לא רק שאתה לא עושה דברים להכניע את הטומאה, עוד אתה הפוך. אתה מכניע את הקדושה. איזה דבר זה? כזה דבר, הקב"ה אומר, נשפוך חמתי עליהם לכלות אפי במדבר. זה בעצם היה תפקיד של עמלק. מה עמלק עשה? לא רק שהוא לא השתמש בכל ההתעוררות הגדולה שהייתה שם על עם ישראל. לא רק זה, למה הוא עשה? בא ונלחם ואמר בשביל לקרר את האווירה. עכשיו, הקירור של האווירה זה מה שגרם בעצם שאנשים יגידו שזה לא היה משהו. איך יכול להיות? אבל זה נס גדול. עם ישראל יצאו ממצרים, עם ישראל באו והלכו במסע באופן מופלא, והקדוש ברוך הוא קרא להם את הים וכל הדברים האלה המופלאים. שום דבר.

12:29בא עמלק ומכניע את הכוח. עכשיו, המדרש מספר שהיו עוד כמה דברים מופלאים בתקופה הזאת, כשעם ישראל יצאו ממצרים. משה רבנו, בעצם, אחרי כל הניסים שעשה לעם ישראל... הוציא אותם ממצרים, קרא להם את הים, ועשה וכו' וכו' וכו'. כל הניסים עדיין היו ניסים תמידיים שעם ישראל היו רואים. אחד מהניסים התמידיים היה קולו של משה. הקול של משה רבנו היה חזק מאוד. עד כדי כך, המדרש, מדרש תנחומא כותב, שמרעמסס לסוכות 40 פרסה. כל פרסה היא 4 קילומטר, כלומר 160 קילומטר, והיה קולו של משה נשמע מסוכות. זה אומר, הרי כמה זמן עם ישראל הלכו ממצרים? אומר המדרש שהם הלכו זמן של 40 יום, וקולו של משה רבנו היה נשמע לאורך כביכול של מרחק של 40 יום.

13:57עכשיו בעצם הדבר הזה, מה הקדוש ברוך הוא עשה? למה הקדוש ברוך הוא עשה את הדבר הזה? למה צריך שמשה רבנו היה מגפון? למה? למה צריך את הדבר הזה? אז המדרש אומר, ואל תתמה, שהרי אבק שזרק הלך, מהלך ארבעים יום. כלומר, הרי משה רבנו במכת שחין, זרק אבק, האבק הזה התפזר בכל המקומות. בכל מצרים. ומה היה המהלך של כל מצרים ללכת? 40 יום. אז אם האבק שהוא זרק התפשט 40 יום, הכוונה התפרס על גודל של 40 יום. אז ברור שהכוח של משה רבנו הוא במהלך של 40 יום. אז הדבר הזה בעצם... אנחנו לומדים על הכוחות של הבן אדם. לכל בן אדם יש כוח לשלילה, ויש לו כוח לתועלת. המדרש אומר, אם יש בך כוח, אתה יכול לפרסם איזה משהו. אצל משה רבינו, מה הוא היה? היה עם מכת שחין. מכת שחין, הוא זרק את האפר, והאפר הלך על כל ארץ מצרים. עכשיו הוא עמד פה, אבל הנזק שהוא עשה,

15:08הוא עשה לכל ארץ מצרים. זה לפעמים, לצערנו, היום יש בן אדם, הוא עומד פה, מדבר לשון הרע, וכל העולם כבר שומע. עושה איזה סרטון, מעלה אותו לאינטרנט, וכל העולם חוטא. זה כמו מכת שחין שמשה רבנו עשה. עמד פה, וכולם נגעים. בא המדרש ואומר, חביבי, תדע לך, אפילו שאתה עומד פה, אתה יכול להחריב את כל העולם, כמו הכוח של משה רבנו, מכת שחין. אבל עם כל זה, קולו של משה נשמע מסוכות. גם קדושה. אתה יכול גם לעשות במשך 40 יום כמו קולו של משה. אם אתה יכול לעשות את זה, אתה יכול לעשות את זה. זה מה שהמדרש אומר על "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה." שזה היה במשך 40 יום. מה זה אומר? זה מלמד אותנו את היסוד הזה שאמרנו בתחילה: "מאויבי תחכמני מצוותיך." מאויבי, מאויבים איך שהם באים והם עושים, הם נמצאים פה ומחריבים את העולם, שולחים את כל הטומאה שלהם, את כל השליחים שלהם, את כל הדברים הנוראים שלהם. עם כל זה, אתה, שאתה נמצא פה, אתה יכול לעשות כמו קולו של משה במשך ארבעים יום. היום, ברוך השם, אנחנו יכולים יותר מקולו של משה. אתה יכול לשלוח למרחק הרבה יותר מארבעים יום את דברי התורה שלך. זה מה שהמדרש מלמד אותנו, זה כנגד זה.

16:27עשה אלוקים, זה אומר הכוח של "וְהִתְלוֹוִיתָ" הכמני מצוותיך. זה בתומעה, ככה אתה צריך לבוא לעשות בקדושה. עכשיו, היה דבר מופלא במנורה בבית המקדש וגם בפניכם במשכן. הגמרא אומרת למה הקב"ה בכלל אמר את המנורה, למה צריך לעשות מנורה, למה "כי להורא הוא צריך?" מה הקדוש ברוך הוא? כי הוא חשוך לו? אז הגמרא במסכת שבת בדף כ"ב עמוד ב' כותבת, וכי להורא הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו של הקדוש ברוך הוא. אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. אלא זה היה עדות, לא בשביל אור. עכשיו, הגמרא מבואר... שהחלונות של בית המקדש היו צרים וקטנים מבפנים עם פתח גדול החוצה. למה? בדרך כלל, כשבן אדם רוצה להאיר מבחוץ פנימה, הוא עושה פתח צר שהשמש תתרכז בו ועושה את הפתח בבית גדול. בחוץ הפתח קטן ובפנים גדול, ואז השמש מתרכזת והיא מתפשטת על הכל. אבל אם בן אדם לא רוצה שייכנס אליו הרבה שמש, מה הוא עושה? הוא עושה את הפתח של הבית קטן, כדי שלא ייכנס הרבה שמש. אומרים שבבית המקדש זה היה הפוך. הפתח בתוך הבית היה קטן, אבל כלפי חוץ היה גדול. מה זה אומר? שהאור של בית המקדש יוצא החוצה. האור של המנורה יוצא החוצה, לא שהוא בא להאיר לעצמו. הוא לא צריך לעצמו, אלא האור של בית המקדש הוא זה שיוצא החוצה.

17:53לא רוצה שייכנס אליו הרבה שמש. מה הוא עושה? הפוך. הוא עושה את הפתח של הבית קטן כדי שלא ייכנס הרבה שמש. אומרים שבבית המקדש זה היה הפוך. הפתח שבפנים הבית היה קטן, אבל כלפי חוץ הוא היה גדול. מה זה אומר? שהאור של בית המקדש יוצא החוצה. האור של המנורה יוצא החוצה, לא כדי להאיר לעצמו. הוא לא צריך לעצמו. אלא האור של בית המקדש הוא זה שיוצא החוצה. עכשיו, היה דבר מיוחד בבית המקדש. מעשה המנורה, המנורה, כתוב שאפילו משה רבנו התקשה למעשה המנורה. מה כל כך קשה לעשות מנורה? כי התורה מפרטת. התורה כותבת, תעשה ככה, תעשה ככה. מה כל כך העניין הוא שאצל המנורה, היה דבר מופלא. היה צריך לעשות את הכל בגוש אחד, לבת אחת, לא הרבה חלקים. לא לעשות עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, אלא הכל בבת אחת. זה לא כל כך הסתדר לו איך אפשר לעשות את כל הדבר המופלא הזה. ולכן כתוב שהקדוש ברוך הוא, במדרש מבואר, שהקדוש ברוך הוא הראה לו איזה דמות של אש ואמר לו: "תזרוק גוש זהב בתוך האש," ונעשתה מנורה מעצמה.

19:19הדבר הזה בעצם מלמד אותנו שני כללים גדולים מאוד שכל אדם שמתעסק בזיכוי הרבים וכל בן אדם שעובד על מצוותיך, הוא צריך לדעת. הדבר הראשון, קודם כל, שהעשייה צריכה להיות תמיד באופן מושלם. אתה עושה מנורה, אל תחפף. הרי הכתוב אומר... כמה פעמים בתורה, יש גם פרשת תרומה, גם פרשת תצווה, בפרק ל"ז פסוק י"ז, ובמנורה הרבה גביעים משוקדים בקנה אחד, כפתור ופרח, כי יש ששה קנים יוצאים מן המנורה, ועוד פעם אומרת התורה, במנורה הרבה גביעים משוקדים, כפתוריה ופרחיה, התורה מתארת בפרטי פרטים את המנורה. למה? מה המיוחד? המנורה היא בעצם מסמלת את החוכמה של התורה. הגמרא עומדת בבבא בתרא דף כ"ה עמוד ב', הרוצה להחכים ידרים שמנורה בדרום, והרוצה להעשיר יצפין שהשולחן בצפון. המנורה היא בעצם מסמלת את האור של התורה. האור של התורה צריך להיות מושלם. על הגביע, על המשוקד, על הדבר הזה, אין כזה בין הדבר. במיוחד אם בן אדם עוסק בזיכוי הרבים, אם הוא יתחיל לחפף, פעם אחת מישהו ישאל לו שאלה, והוא לא יענה לו, זה יכול לרדת חס ושלום. אין לרב תשובה על זה. היה סיפור מופלא, הרמב"ן אמר פעם לתלמידים שכל מעורה שקורה לאדם, כל מעורה שקורה לאדם, מקרה בחיים שקורה לאדם, הכל כתוב בתורה.

20:35והוא לא יענה לו. זה יכול לרדת, חס ושלום. אין לרב תשובה על זה. היה סיפור מופלא: הרמב"ן אמר פעם לתלמידים שכל מאורע שקורה לאדם, כל מאורע שקורה לאדם, מקרה בחיים שקורה לאדם, הכל כתוב בתורה. היה לו הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, תלמיד, קראו לו אבנר. אבנר הזה, ששמע את זה מהרמב"ן, אמר, מה זה? זה שטויות. כל מה שהייתי בחיים, אני... כתוב רמוז בתורה? לא יכול להיות. עמד וכפר. כפר! נהיה חילוני. הרמב"ן, אחרי כמה זמן, ראה אותו. מה לך עשה את כל העבירות שבתורה? אמר לו, למה כפרת? אמר לו, אם שמעתי שזה מה שאתה אומר, חס ושלום, שום דבר לא נכון. אז מישהו שאל אותו: "איך אתה מורה?" אמר לו: "למה?" אמר לו: "תראה איפה כתוב הסוף שלי בתורה? אמרת שהכל כתוב נכון? איפה הסוף שלי כתוב?" אמר לו: "הרמב"ן על מקום פרשת האזינו פרק ל"ב פסוק כ"ו. אמר כתוב שם: 'אמרתי אפיהם אשביתה מאנוש זכרם'. אם תסתכל במילה 'אפיהם'..."

22:04יש מהא' השנייה תספור חמש אותיות זה ב', מהב' תספור חמש אותיות זה נ', מהנ' תספור חמש אותיות זה ר'. מה זה אבנר? אמרתי, "אפים אשבית, המנוס זכרם." זה אבנר. כתוב שם השם של אבנר, שחס ושלום אתה גומר את הקריירה, וככה היה באמת הסוף שלו. אבנר הזה לקח אונייה בים ונעלם. הוא גמר את הקריאה, אבל לפעמים בן אדם נמצא במצב שכשיש לו שאלה ואתה לא עונה לו, אז הנקודה הזאת מכרסמת, מכרסמת, מכרסמת את סור הלב. לכן במעשה המנורה, שהיא מעשה מיוחד ושבעצם מסמלת את התורה, צריך לדעת לענות על כל שאלה, על כל דבר. כשאתה עוסק בתשובה, כשאתה עוסק בהחזרה בתשובה, אתה צריך לענות. שזה בעצם האור של המנורה. מה התפקיד של המנורה? היה להעיר מבפנים החוצה, לא הפוך. לצערנו, היום יש הרבה מכשירים והרבה דברים של טומאה, שמביאים את כל הזבל הביתה. במקום להוציא אור החוצה, מביאים את כל הזבל לרחוב הביתה.

23:27המנורה זה הפוך. המנורה הייתה צריכה, התפקיד שלה היה לבוא להאיר מבפנים לבחוץ. אבל איך בן אדם יאיר? אתה מבין, יש בן אדם, אתה אומר לו, תאיר החוצה. הוא לעצמו נמצא בחושך. איך יאיר? היה פעם איזה שחקנים, שחקני כדורגל, שאחד אמר לחבר שלו, תגיד לי, יש עולם הבא או אין עולם הבא? הוא אמר לו, לא יודע. הוא אמר לו, אתה יודע מה, בוא נעשה בינינו הסכם. מי שמת ראשון, מגיע לחבר שלו בחלום. טוב, הוא מגיע אליו בחלום אחד שנפטר, הגיע החבר שלו. "תגיד לי, יש עולם הבא? יש גן עדן?" אמר לו, "בטח, יש גן עדן." הוא אמר, "תגיד לי, יש שם משחקים? כדורגל? אקשן?" אמר לו, "כן, יש משחק. אבל יש לי משהו להגיד לך. שבוע הבא אתה משחק." לפעמים בן אדם הוא כל כך נמצא בהשכמות של תעתוע, הוא אמר לו, "תאיר החוצה, תאיר החוצה ממה שיש לך." הוא כלום, הוא בזבל, הוא בכדורגל, הוא בשטויות. ובכל הדברים שצריכים, אדם לא נמצא בהם. אבל אם תראה בן אדם, אתה שחקן כדורגל, לא משנה מה אתה, אבל תקיים מאויבי תחכמני מצוותיך. את המסירות נפש שיש לך בדבקות בשטויות, לפחות ככה תעשה בתורה. את העבודה הקשה שאתה רואה שיצר הרע משקיע בשביל שתחלל שבת, תשקיע ככה בשמירת שבת.

24:58שהכתוב לא התמרמר ויאמר "לך את שבתותי חיללו". והדבר האחרון הוא שכל בן אדם שמתעסק בזיכוי הרבים צריך להיות בבחינה כמו המנורה, מנורת זהב באופן מושלם. הדבר השני שלומדים זה שכל בן אדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו. הרי משה רבנו לא ידע, ולפעמים בן אדם לא יודע מה להגיד. מזמינים אותו לדבר ואומרים לו, "דבר איתנו על הנושא הזה", וזה רגע לא הכנתי. מביאים לו איזה פסוק, תדבר על הפסוק הזה. לא הכנתי. תהיה כמו משה רבנו. משה רבנו, הוא בא, אמר, אני לא יודע איך עושים מנורה. לא יודע איך בונים מנורה. אבל מה? הקב"ה אומר לו, תעשה, קח גוש זהב, זורק אותו לכבשן האש, אני כבר אעשה את הכל. אותו דבר לפעמים, בן אדם שמתעסק בזיכוי הרבים, צריך לקחת גוש זהב, שזה האדם הצבורי, לזרוק את הצבור לכבשן האש. לך, תדרש לאנשים. מה יהיה? אל תדאג, יצא מנורת זהב. המנורה הזאת יש בה גביעים משוקדים. יש שם שישה קנים היוצאים מן המנורה, שיש על זה רמז בשלושה גביעים משוקדים, שזה שלושה דברים שבן אדם צריך בשביל ההצלחה בתורה. שהמנורה רומזת על האמנה. וזה גם לאו דווקא בתורה, זה גם אותו דבר בתשובה. הדבר הראשון זה ללמוד. אם אתה לא לומד, אתה לא תצליח.

26:26הדבר השני זה בהתמדה, תהיה עקבי. והדבר השלישי זה בכל כוחו. כך כותב האור החיים הקדוש. הוא אומר, אלה שלושה הדברים שאם בן אדם יעשה, ילמד בהתמדה ובכל כוחו, אז הוא יוצא גדול בתורה. זה שלושה גביעים משוקדים. עכשיו, ששת הקנים היוצאים מן המנורה, זה כל התורה שבעל פה. תורה שבעל פה, שישה סדרי משנה, הם יוצאים מן המנורה וכולם מחוברים בגוף אחד. אי אפשר להפריד. יש, לצערנו, הרבה כופרים שאומרים: עזוב, אתה יודע מה, חוץ מזה, חוץ מזה. אצל המנורה אין כזה הפרדה. בלי הכפתור זה לא מנורה, בלי הפרח זה לא מנורה. אז זה בעצם התפקיד של בן אדם שהוא מתעסק בהחזרה בתשובה, שהתפקיד שלו להיות כמו המנורה, להאיר מעצמו החוצה. אז הוא צריך לדעת איך לשמור על התורה שבעל פה, להסביר למה כל דבר חשוב, ולמה כל דבר הכי קטן הוא ראוי לשמירה. לצערנו, יש היום הרבה אנשים שמנסים לחבל בכל דבר של קדושה. כן, כל דבר של קדושה. אפילו דברים שיש אנשים שאומרים לא לגעת בנושאים האלה, אנשים נוגעים.

27:44אם זה ברית מילה, יש אנשים היום שמנסים לעשות בעיות בברית מילה. אם זה שבת, יש חילולי שבת. אפילו בנושא הזה של התפילין, זה דבר מופלא. היום מישהו אמר לי שיש אישה אחת שהשתגעה. היא אורתודוקסית, אבל לא יודע, הלכה והצטרפה לנשות הכותל ופורומים, והלכה להניח איתם תפילין בכותל. מה יש לך? כאילו מה? עכשיו, נשות הכותל, מה הן אומרות? אין לנו בעיה, אנחנו עושות מצווה. כן, אבל למה דווקא את המצווה הזאת? מצוות צניעות את לא שומרת, מצוות שבת לא שומרת, טהרת משפחה גם לא, כשרות גם לא, או פתאום מצוות תפילין. אז זה בעצם התכלית שלהם, מה לעשות לצערנו? לבוא ולהפוך את הקדושה לטומאה. את הקדושה לטומאה, לא את הטומאה לקדושה, את הקדושה לטומאה. וזה מה שהתמרמר היה כתוב ביחזקאל. מה אמר להם? אתם אמרו, ויאמרו בי אבנים, וחוקותיי לא הלכו. אתם מחליפים קדושה וטומאה. אז בן אדם שהוא מחליף קדושה וטומאה, זה דבר נורא. אז הכתוב באמת אומר, בר מינן, ישפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם. אז אם בן אדם הוא שומר, בסדר, אתה חילוני לעצמך, וקדוש ברוך הוא מנסה,

29:00לקרב אותך הקדוש ברוך הוא לא מוותר, אבל מה הרווח פה? אבל אם בן אדם חלילה מגיע ומשפיע על אחרים, זה דבר שהקדוש ברוך הוא לא סובל. כמו שאמרנו, זו התכלית של עמלק שככה עשה. יש סיפור מופלא כמה בן אדם צריך לבוא ולהיזהר. בשביל להילחם על היהדות, על התורה, ועל כל הדברים האלה, היה אחד מגדולי גדולי גדולי ישראל שקראו לו רבי יהודה אסאד. הוא היה קודש קודשים. הוא מעולם לא הצטלם, מעולם לא ראה, ולא הסתכל במראה לראות את דמות פניו. אז יום אחד הגיעו כמה צערינו, המשכילים. הם באו ונלחמו עם היהודים שומרי תורה ומצוות. מה הם עשו? הלכו למלך ואמרו לו: תראה, יש יהודים, הם לא אמיתיים, הם סתם קיצוניים. כל דבר אסור, כל דבר אסור, כל דבר אסור. אז מה נעשה? בוא נעשה בהם ויכוח. ראש היהודים היה רבי יהודה אסאד.

30:18הוא אמר להם, בסדר, תעשו ויכוח. הלכו, עשו ויכוח, קבעו יום, וביום הזה רבי יהודה אסאד הגיע עם כל חברי המשלחת שלו. כשהוא הגיע לשם, אותו יהודי קדוש, שמעולם לא יצא מבית המדרש וכל הזמן היה שקוע בתורה, איך שהוא נכנס לארמון של המלך, בלובי היה שם מלא מראות. מראות, מראות, מראות. אז כשהם נכנסו, הוא אמר להם, אל תדאגו, אנחנו נצליח. אמרו לו, איך אתה יודע? אמר להם, כי ראיתי שמלאך נמצא איתנו. אמרו לו, איזה מלאך? אז הוא הצביע, הנה, הנה, זה פתאום מורה שהוא מצביע על עצמו. אז זה בעצם, יותר יהודי קדוש מעולם לא עזב את המקום שבו הוא נמצא. ואם עם כל זה, הוא בא והשקיע בשביל למגר את הטענות של הרשעים ושל הכופרים. זה מלמד אותנו שהדבר הזה בעצם אי אפשר לבוא ולהגיד, אתה יודע מה, אני לא כשיר, אין לי כוח, זה גדול עליי, זה כבד עליי. אז ממשה רבנו אנחנו לומדים לעשות מה שאתה יכול. זה מה שגם כתוב בפרקי אבות, שמדבר על התכלית הזאת של האדם, שהוא צריך לעשות.

31:37הוא אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה. בסדר, אין בעיה. אתה לא חייב לגמור את הכל, זה בעבוד פרק ב' משנה ט"ו. לא עליך המלאכה לגמור, אבל אתה גם לא בן חורין להיבטל ממנה. למה? כי אם אתה תגיד לו, אתה יודע מה? זהו, זה גדול עליי, אין לי כוח, אני לא מסתדר. אז אתה אף פעם לא תעשה? אז זה בדיוק מה שאנחנו לומדים, מ... משה רבנו צריך לעשות השתדלות, צריך לעשות דבר, ועל ידי זה אתה תגיע לדבר. דבר נוסף שאנחנו לומדים מהגביעים המשוקדים שהיו אצל המנורה, בעצם המנורה הייתה דבר מופלא. אי אפשר היה לעשות אותה לבד, אי אפשר, כי הרי אפילו משה רבנו לא הצליח. אז בוא נשאל, למה משה רבנו לא חיפף? תעשה מה שיצא. השם אומר, תעשה. תבין, יש בן אדם, יש בן אדם, אתה אומר לו, תראה, צריך לעשות מצוות, 18 דקות, בלי שיחמיצו. הוא אומר, אני אנסה. פתאום אחרי חצי שעה, הוא מביא לך איזה משהו שנראה יותר רוגע מאשר מצה. הוא אומר לך, זה מה שהצלחתי. זה לא טוב. לכן משה רבנו אמר, אם אני לא מצליח לעשות משהו מושלם, אני לא עושה.

33:06למה? כי זה בדברים של עיקרי התורה, המנועים שלה לתורה עצמה. אם בן אדם יתחיל לזייף בתורה, הוא לא ידע מה שהוא טוב בתורה. אלא מה יגיד? אתה יודע מה, פה אני אחפף, פה אני אוריד, פה אני ככה, פה אני ככה. חס ושלום, הוא יכול לעשות נזק יותר מתועלת. פעם הגיעה קבוצה של משכילים לרבי אייזל חריף. רבי אייזל חריף היה יהודי תלמיד חכם עצום. קראו לו חריף כי הוא באמת היה גאון חריף בתורה. אמרו לו, תגיד לי, אם אתה עכשיו לא עושה כמה תקנות ביהדות, אתה הרב של כל היהודים. הוא אמר, אתה לא מוריד כמה מצוות? אנחנו הולכים להתנצר, כולנו. אז רבי עזר חריף חייך ואמר, אוי, תודה, תודה לכם, בזכותכם אני אקבל מנת דג נוספת. מה הבינו, מה זאת אומרת? אמר להם, אתם יודעים, אנחנו, עם ישראל מאמינים שיבוא משיח, אז הקב"ה ייתן לנו בתפריט. של סעודת משיח, מהלוויתן, ככה כתוב. לעתיד לבוא, הקב"ה לוקח לוויתן, וזה היה בתפריט. הוא אומר, אוי, אם אתם לא תהיו שם, כי אתם הרי עם הנוצרים, אז אני אקבל בזכותכם עוד מנה של דג. תודה לכם, כל טוב. הם חשבו שהוא יבהל, מה פתאום, אתם מתנצרים, מה שתגידו? הוא אומר להם, אין לנו כוח לשנות כהוא זה מהתורה. לא מתאים לכם, אל תשמרו.

34:31אבל אנחנו לא נשנה את התורה. למה? כי אם בן אדם אפילו לא מדייק בדבר הכי קטן, זה מה שאנחנו לומדים מהמנורה. כמה דיוק, כמה פעמים התורה חוזרת? על גביה, על כפתוריה, כפתוריה ופרחיה, ושלושה, ועוד פעם ועוד פעם, פרשת תרומה, פרשת ויקהל. בסדר, מה אני עושה? מה אני עכשיו הולך לבנות לי מנורה בבית? מה אתה עוד פעם חוזר? אלא התורה אומרת לך, חביבי, זה תורה. מנורה נמשלה לתורה. אתה, שאתה מפיץ תורה, אתה צריך להיזהר על הרמה של הדיוק. וזה מה שעתנה ב'אבות', פרק א', משנה י"א. אומר, אבטליון אומר: "חכמים, היזהרו בדבריכם." כשאתה בא ללמד אנשים, בא ללמד להם תורה, אין חיפוף. צריך להיות מדויק ומושלם. שם תחוב וחובת גלויות ותגלול עם כל מים הרעים ואשתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמיים מתחלל. אבטליון אומר, כמו שאתה לומד במנורה, משה רבנו לא אמר, "אתה יודע מה, אני אעשה מנורה בערך, אני אעשה מנורה משהו." אין כזה דבר. אתה לא יודע, אתה לא עושה. השלמות הזאת, זה מה שאבטליון בא ומזהיר ואומר, אתה צריך להיזהר מאוד מאוד בדברים שלך. באיזה דברים?

35:54שלחצת תורה. למה? כי אם בן אדם טועה, התלמידים יבואו, ילכו, יעזבו את הרב, ילכו יום אחד למקום אחר, יגידו, או, שמענו מהרב כך וכך. שמענו מהרב כך וכך. ובאמת, זו הטעות הכי קטנה שלך. הם יכולים להגיע לטעות גדולה. למה? כי אם הרב לא מספיק מבאר את הדברים שלו חזק, יש בעיה. הגמרא במסכת פסחים דף מב עמוד א' מספרת שרב מתנה הגיע לפפוניה, שזה שם מקום בבבל, ואמר להם לפני פסח דרשה. אמר להם שאת המצות צריך ללוש אותם עם מים שלנו. מה זה מים שלנו? שלנו הכוונה היא כביכול שהמים ישנו כל הלילה. שואלים אותם מהבהר, כי לפעמים הם מתחממים בים, בשמש, בנערות וכו' וכו'. שואלים אותם אחרי שהם כל הלילה התקררו, אז ככה זה גורם שהקמח לא יחמיץ. אז איך שהוא אמר להם "מים שלנו", הם חשבו שזה מים שלו, לא שלנו שישנו, אלא מים של שלו. למחרת הוא קם בבוקר, הפגנה ליד הבית שלו.

37:10כל העיר פומפדיתא, עם כלים גדולים, איפה המים שלך? אמרת להם אתמול בשוק שצריך לבוא אליך לקחת מים. אמר להם: הלו, הלו, לא התכוונתי! התכוונתי למים שלנו שישנו כאילו. אז הפסוק הזה בעצם, הדבר הזה, הגמרא הזאת בעצם באה ללמד אותנו כמה אדם צריך להיות ברור. אם הוא היה משאיר אותם שם והולך, מסכנים הם, לא היו מוצאים עצות. יש לפעמים אנשים טיפשים, אנשים שאתה מסביר להם משהו, הם לא מבינים עד שאתה, עד הפרט האחרון, עד הדבר הכי קטן. זה מה שאבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם. ואין כזה דבר לקרב את התורה לאנשים. אין כזה דבר לקרב. יש אנשים שאומרים, אתה יודע מה? למה אתה כזה קיצוני? מה, שבת? אסור כלום. לא סיגריות, לא רכב, לא זה, לא מנגן, לא כלום. מה אתה? אתה אומר, לא תלך, תזהר. אני מתעסק עם פסוקים, אל תברור. אני רוצה לאכול משהו קל, לסוך לי חביתה, אל תבשל. הוא רוצה לטלטל, אתה מטלטל. איך העירוב? ארבע אמות. הוא מגרד בראש, תזהר לו בשערות. הוא נכנס להתקלח, יוצא, תזהר לו לסחוט. הוא שיגע אותי, מה אתה רוצה ממני?

38:21כל דבר אתה כזה קיצוני, תוריד קצת כמה דברים, תוריד. אין כזה דבר לאומי. אנחנו צריכים לקרב את עם ישראל לתורה, לא את התורה לעם ישראל. עכשיו, לפעמים בן אדם יאמר, אתה יודע מה, אז אם אני צריך להיות כל כך קיצוני, ולהקפיד על האמת, הכל על הדבר המופלא, והכל ברמה כמו שאנחנו אמרנו, אי אפשר לחפף, כמו המנהיגות של משה רבנו, נכון? משה רבנו היה איש אמת. כי משה רבנו היה מנהיג, הוא לא היה מחפף. הוא בא ואומר לאנשים, תעמדו בפנים. כשהוא ראה את חטא העגל, בום, זרק את הלוחות. לא רוצים. אז ביעד המגיד, אתה יודע מה? אז אני כל החיים אהיה ככה. כל החיים. באה משנה י"ב במסכת אבות, בפרק א', ואומרים שלפעמים... אתה מותר לך לשנות מהאמת לא תמיד. הרעיון הזה של להיות, כמו שאמרנו, כמו המנורה, זה דווקא בהפצת תורה ובדברים של תורה. תהיה די כאן, תהיה נאמן. אין לקרב את התורה ולשנות אותה ולצ'קמק אותה ולהביא אותה לאנשים. אבל מתי כן אפשר לשנות מהאמת? הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר: "הווי מתלמידיו של אהרן". מה אהרן היה עושה? אוהב שלום.

39:42ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. שים לב, אהרון הכהן היה משנה קצת מהאמת. למה? כי מותר לשנות מפני דרכי שלום. מפני דרכי שלום מותר לשקר. מה הפוסקים דנים עם איזה סוג שקר? מה מותר? הבן איש חי מביא ש... ש... רק שקרים כאלה שהם לא ממש שקרים גמורים. שקרים שמשנים קצת מהאמת. ואהרון הכהן כך היה עושה. היה הולך, ואם היו אנשים רבים היה בא ואומר לו וכו' וכו'. אז אהרון הכהן, עם כל זה שהוא היה עושה את זה, עם כל זה שהוא היה עושה את הדבר הזה, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות. מה כתוב? הוא היה מקרבן לתורה, את הבריות הוא היה מקרב לתורה, לא את התורה הוא היה מקרב אליהן. הוא לא היה משנה ומצ'קמק את התורה. או תדע מה? אז תשמור רק חצי שבת. או אישה, קשה לה לשמור טהרת המשפחה, אתה יודע מה? תשמרי חודש כן, חודש לא. כל הפשרות האלה, כל ההמצאות האלה, או אתה יודע מה? תיתן צדקה. צדקה וזהו, והכל מחול לך. אין כזה דבר. הדבר הזה בעצם, אפילו אהרון הכהן, בסדר, כמו שאמרנו, למדנו במשנה הקודמת שצריך להיזהר ולדייק ברמה כל כך גדולה, בהפצת תורה, בלימוד תורה וכו' וכו'. אבל מה? מתי אפשר לשנות מהאמת? זה המשנה הבאה אומרת.

41:10וזה שארון אוהב שלום ורודף שלום בעניינים של שלום. אבל עם כל זה המשנה מסיימת, אתה צריך להיות מקרבן לתורה. לא לקרב את התורה אליהם, לשנות את התורה, אלא להפוך. אתה צריך לקרב אותם לתורה. הדבר הזה בעצם, הרבה פעמים לצערנו, אנשים נמצאים במצב ש... הם מאיימים כביכול על התורה. מאיימים. אם אתם לא תעשו פשרה כזאת וכזאת, אנחנו לגמרי לא נעשה כלום. זה לא צריך להתרגש. הייתה ישיבת וולוז'ין, מצוינת וולוז'ין. היה יהודי קדוש שהישיבה שלו הייתה מאות בחורים שבאים ושוקדים בתורה. בא השר החינוך הרוסי, אמר אין מקום לישיבה הזאת. רק אם ילמדו רוסית. מלמדים בכל מיני דברים. אמר הנשיא מוולוז'ין, אנחנו סוגרים את הישיבה. אמרו לו, למה? נלמד שעה רוסית. כל השעה נלמד תורה. אמר להם, אין כזה דבר. אנחנו לא הבוסים על התורה. הקב"ה הוא הבוס. אנחנו פועלים. בורא עולם ציווה אותנו ללמוד תורה בטהרתה. לא להכניס לימודי חול, לא להכניס שפה רוסית, לא להכניס שום דבר. ואם אי אפשר,

42:32אנחנו סוגרים את הישיבה. שר החינוך הרוסי רצה שנלמד שם חשבון בישיבה. אז שלחו לו אחד מהתלמידי חכמים. הוא אמר להם: "אני לא מבין, תגידו לי, החשבון אצלכם, החשבון הוא אחר מהגויים? למה אתם לא יודעים חשבון?" אז אותו רב אמר לו: "תראה, אצלכם מה המספר הראשון נכון? מה הספרה הראשונה?" אז הוא אמר לו: "אפס, אחד, שתיים, שלוש." אז אמרו לו, אצלנו כל חשבון מתחיל מהיכן. כל חשבון בעולם מתחיל ממנו, מהיכן. הוא אומר, אז החשבון שלנו הוא קצת שונה. אז הדבר הזה בעצם מלמד אותנו את הדיוק המרבי. כך ישיבת וולוז'ין נסגרה, ובסוף נשיא וולוז'ין קיבל מזה עוגמת נפש גדולה ונפטר. כל כך הוא לקח את זה ללב. עם כל זה, הוא לא שינה. הוא לא שינה. למה? כי זה בדיוק המנורה שלמדנו. כפתוריה, פרחיה, הכל ברמה של דיוק. כמו שאיתא בעבוד, פרק א', משנה י"א, מזהיר אותנו שאין אתם צריכים להיזהר ברמה של דיוק. אבל, מפני דרכי שלום, כמו שאמרנו, מותר לשקר, וזה היה פשט של המשנה. הסמיכות של המשנה הבאה, במשנה י"ב, ועם כל זה,

43:51האדם צריך להיזהר שלא יקרב את התורה אליהם, אלא הוא יהיה מקרבן לתורה. יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו כל הדברים הללו, לתועלת ולילוך. אמן.