פרשת בהר עם הוכחות וסיפורים מדהימים מהרב אפרים כחלון

0:01פרשת השבוע, פרשת בהר, התורה פותחת במצווה החשובה שנקראת מצוות השמיטה. בפרק כ"ה פסוק א', "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור." פסוק ב', "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'." השביתה של הארץ זה אומר שהארץ תהיה אסור לעשות בה שום מלאכה. וכמו שהתורה מפרטת: שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. לא תזרע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר, אֶת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצֹר, וְאֶת עִנְבֵי נְזִירְךָ לֹא תִבְצֹר, שָׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. המצווה הזאת של השמיטה היא מצווה מדאורייתא. אמנם כיום שאין כל ישראל על אדמתם, אז שביעית בזמן הזה היא מדרבנן. עם כל זה, גם היום שהשביעית היא מדרבנן, ואפשר להקל בה בכמה אופנים ובכמה...

1:16מקרים וסיטואציות כמו היתר של היתר מכירה בשעת הצורך וכן שאר היתרים וכדומה. עם כל זה, התורה מהמצווה הזאת מלמדת אותנו דבר חשוב ונורא ונשגב. הדבר הזה דרשו אותו חז"ל בויקרא רבה. ויקרא רבה זה מדרש רבה. שהוא גם על ספר ויקרא בפרשה א'. שם חז"ל באים לדרוש את הפסוק בתהילים ק"ג פסוק כ'. הפסוק אומר: "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו". שואל המדרש: במה הכתוב מדבר? מי אלו "הגיבורי כוח עושי דברו"? אמר רבי יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. הפסוק הזה של "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו" על מי נאמר גיבורי כוח? על שומרי השביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, כמונה באופן הרגיל שבעולם, במנהג העולם, אדם עושה מצווה ליום אחד, לשבת אחת, לשבוע אחד, לחודש אחד. שמה לשער ימות השנה, מה יכול להיות שבן אדם עושה מצווה אחת במשך שנה שלמה? ודן חמך כלייה בהירה.

2:44קרמי בירה ויהי והרנונה ושתיק אומר וזה החקלאי רואה את השדה שלו בור ואת הכרם שלו בור והוא צריך לשלם עליה. יש לו הוצאות, יש לו בשנה השביעית גם חיים בעצמו, צריך לקנות אוכל לשבת. יש לך גיבור גדול מזה? שואל המדרש. יש יותר גיבור שיכול לבוא ולראות את השדה שלו... בוא נקרא לזה את עיקר החיים שלו. מי שיודע בחקלאות, אנשים שעובדים בחקלאות כל ימיהם, השדה זה בעצם דרך החיים שלהם. כל החיים מושתתים על הזמן הזה, על הזמן של הזריעה, ועל הזמן של ההשקיה והקצירה והבצירה. הכל, הכל, הכל סביב השדה. בא העולם ואומר סטופ. שנה אחת אתה לא תעשה כלום, ובשנה הזאת אתה גם תחיה. כוח האמונה גיבורי כוח עושה דבר מצווה שנמשכת שנה שלמה. ביום, בלילה הוא רואה את השדה שלו מוזנחת, לא מנקש אותה, לא מנקה אותה, לא עושה בה כלום. אותה שדה שהוא השקיע בשש שנים. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך. כשהוא עשה את השש שנים האלה, הוא השקיע בהם את כל הנשמה שלו. זה היה מקור ההכנסה שלו, זה היה מקור החיות שלו. באתה התורה ואומרת לך, חביבי, תעצור.

4:10תדע ששנה אחת אתה לא תצטרך, יהיה אסור לך, לא רק אתה לא תצטרך, יהיה אסור לך לעשות כלום בשדה, ואתה תראה איך הקדוש ברוך הוא מפרנס אותך. אתה תראה איך הקדוש ברוך הוא נותן לך. כוח האמונה חייב ריענון לפחות פעם בשש שנים. כל שש שנים, שנה אחת, אל תעשה כלום עם השדה. שדך לא תזרע, וכרמך לא תזמור. אחרי זה התורה מספרת לנו ומלמדת אותנו על מצוות היובל. "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים." אחרי שבע שמיטות, שבע כפול שבע, שנת החמישים היא יובל. והעברתם שופר תרועה בחודש השביעי, בעשור לחודש, במוצאי יום הכיפורים. התקיעת שופר שהיום אנחנו עושים זה זכר ליובל, שביובל היו צריכים לתקוע בחודש השביעי, בעשרה לחודש, ביום הכיפורים. תעבירו שופר בכל ארצכם וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. יובל, מלבד שנת השמיטה שהיא העיקר של שנת השמיטה, זה לא לעבוד באדמה, לשבת וללמוד תורה ולהאמין בבורא העולמים. מצוות היובל היא בנוסף למצוות השמיטה. זאת אומרת, חוץ מזה שביובל צריך לנהוג את ה...

5:36ציוויים של השמיטה, לא לזרוע ולא לקצור, כמו שמובא בתורה בפסוק י"א. עם כל זה, יש עוד כמה דינים: פעם ב-50 שנה, כל העבדים משתחררים. כל אדם שמכר את עצמו ממכרת עבדות ליהודי, לפעמים אולי לא הייתה לו פרנסה ומכר את עצמו לעבדות, בזמן הזה של השמיטה, כל אחד תשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. תשובו, זה אומר, גם אם אדם נמכר שנתיים לפני היובל, הוא חוזר לביתו. אותו דבר גם שדות שנמכרו במשך הזמן של חמישים שנה, כל שדה שעבר אל אחוזתה. כל אדם, כל משפחה שקיבלה את חלקה בגורל, בשעה שישוע הכניס את עם ישראל לארץ, הגורל הזה היה על פי ה', על פי החשבונות של הקב"ה, מה כל שבט יקבל, מה כל משפחה תקבל, מה כל אדם יקבל. נמכר שנתיים לפני היובל. הוא חוזר לביתו. אותו דבר גם שדות שנמכרו במשך הזמן של חמישים שנה, כל שדה שעבר אל אחוזתה. כל אדם, כל משפחה, שקיבלה את חלקה בגורל, בשעה שיהושע הכניס את עם ישראל לארץ, הגורל הזה היה על פי ה', על פי החשבונות של הקב"ה, מה כל שבט יקבל, מה כל משפחה תקבל, מה כל אדם יקבל. וזה הקב"ה רצה שישמר לדורי דורות. אז כל חמישים שנה אפשר למכור, אדם מוכר את הבית, אדם מוכר את השדה. עד חמישים שנה, כשמגיע היובל, שוב הוא שב אל אחוזתו. ממשיכה התורה ומלמדת אותנו: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנו מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו."

7:05כשאתה עושה ביזנס, כשאתה מוכר, כשאתה קונה, אל תונו איש את אחיו. האל תונו הראשון כאן שמוזכר בפרשה, רש"י כותב, אל תונו, מהי ההונאה הזאת? איזה סוג של הונאה? זו הונאת ממון. זו הונאת ממון, זה אומר שאם למשל אדם מוכר דבר, אדם קונה דבר, אסור להונות אותו, זה אומר לגרום לו שישלם יותר. היום קוראים לזה קומבינה, היום קוראים לזה עבדתי עליו, היום קוראים לזה כל מיני שיטות יפות, איך הצלחתי לדחוף לו את זה, כמו שהיה פעם אדם אחד, אכל במסעדה, אכל במסעדה, מזמין עוף, אורז, כוס שתייה, תפוחי אדמה, סלטים, אסור להונות אותו, זה אומר לגרום לו שישלם יותר. היום קוראים לזה קומבינה, היום קוראים לזה עבדתי עליו, היום קוראים לזה כל מיני שיטות יפות, איך הצלחתי לדחוף לו את זה, כמו שהיה פעם אדם אחד, אכל במסעדה, אכל במסעדה, מזמין עוף, אורז, כוס שתייה, תפוחי אדמה, סלטים, שהוא מבקש את הקבלה, רואה, עוף, 30 שקל, אורז, עוד 5 שקל, תפוחי אדמה, עוד 5 שקל, שתייה, עוד 10 שקל, מצליח? 15 שקל. מה זה מצליח? הוא זוכר שבתפריט לא היה כתוב משהו שקראו לו מצליח. מה זה מצליח? אז הוא קורא למלצר, מה לא תגיד לי, מה זה מצליח? עוף, הזמנתי, אורז, כן, תפוחי אדמה, כן, סלטים, כן, שתייה, כן. מצליח, אבל מה זה מצליח? שהוא מבקש את הקבלה, רואה, אוף, 30 שקל, אורז, עוד 5 שקל, תפוחי אדמה, עוד 5 שקל, שתייה, עוד 10 שקל, מצליח? 15 שקל. מה זה מצליח? הוא זוכר שבתפריט לא היה כתוב משהו שקראו לו מצליח. מה זה מצליח? אז הוא קורא למלצר, מה לא תגיד לי, מה זה מצליח? אוף, הזמנתי, אורז, כן, תפוחי אדמה, כן, סלטים, כן, שתייה, כן. מצליח, אבל מה זה מצליח?

8:33אמר המלצר, טוב, אז הפעם הזו לא הצליח. מה זה אומר? שהם בעצם היו כל הזמן עובדים על אנשים, ואדם רואה, מסתכל בקבלה, קחו לו בסוף, צ'ק שלם, 50, 70, 80 שקל, דחפו לו עוד 15 שקל. מלבד שזה גניבה, אל תונו איש את אחיו. אסור לאדם לעונות. לגרום לו לשלם יותר ממה שצריך ונגיד זה לא גזל, זה לא גנבה. זה... ככה אני מוכר את המוצר הזה. יש דינים באונאה. אם למשל בן אדם מוכר יותר משישית מהמקח, זאת אומרת נגיד המוצר הזה עולה חמישה שקלים והוא מכר אותו בשישה שקלים, שזה יותר משישית, המקח בטל, מחזיר לו את הכסף, הכל בטל. שטות קנה ומחזיר, הונאה פחות משטות נקנה מכך. אבל זה דינים לא פשוטים. כל אדם שיש לו עסק עם מכירות ועם קניות צריך לדעת את ההלכה הזאת. אל תונו איש את עמיתו – זה לאו דאורייתא. ניסוי דאורייתא. בן אדם יגיד: "אני לא גוזל, מה אני ככה מוכר את זה, יש את המחיר שבשוק, דברים שיש להם מחיר קבוע, דברים שיש להם מחיר פחות או יותר." אסור לאדם להונות את אחד מעם ישראל.

9:53בכל מצב שהוא, המשיכה התורה וכותרת ציווי נוסף בלשון הונאה בפרק כה, פסוק יז: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך כי אני ה' אלוקיכם." אומר רש"י כאן, מזהיר על הונאת דברים: שלא יקניט את חברו ולא יעשנו הצעה שאינה נוגעת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. יש את הסוגי ההונאה. הונאה ראשונה, הונאה של ממון. אל תוסיף על המחיר מה שלא מגיע לך. אפילו במכולת. כל בחור אומר סתם, לגזול, לגנוב. דבר שני, הונאת דברים. אל תצער את החבר שלך. לפעמים אצל החבר'ה, בשכונה, בבית ספר, מי שיש לו פה הכי גדול, הוא הכי חזק. מי שיש לו פה שהכי תוקף, שהכי מלכלך, שהכי מדבר, שהכי יורד, שהכי משפיל, שהכי פוגע, הוא מקום ראשון. אף אחד לא מתעסק איתו, איזה פה יש לו. אומרת התורה, אל תונו איש את עמיתו. אם אתה מצער אותו, אם אתה מקניט אותו, מעצבן אותו, מכעיס אותו, אתה עובר על איסור דאורייתא. עושה דבר גם בשלום בית. לפעמים בן אדם מכעיס את אשתו, מעצבן את אשתו. או הפוך, האישה מצערת את בעלה, עוברת לו מעל דברים.

11:17אל תנוי שאתה מתאר. זה אחד משלוש מאות שישים וחמישה מצוות לא תעשה שהכתוב מצווה אותנו שאנחנו מחויבים לקיימם ולשומרם ולעשותם. רש"י מביא דבר נוסף, אל תסיינו את צער שאינה אורגן. לפעמים, בן אדם מגיע אליך, אמר לך, תקשיב, אני רוצה למכור את הבית שלי, אני קצת לחוץ במזומנים, מה אתה אומר? אני אעמוד על מיליון וחצי, אני אראה למיליון ומתיים. אתה רוצה לקנות בית, אתה אומר: "לא, כן, לא, לא. תראה, תראה, תראה, בטח! מי יקנה לך מיליון וחצי? מה אתה? סובב אותו מיליון ומאתיים. מאה מיליון מפעולים. תראה, ואתה בעצם דורש לטובתך. אתה שולח מישהו לקנות את הבית, קונה אותו בשבילך, ואתה נותן לו עצה שאינה הוגנת בשבילך. זה נקרא לפי דרכו והנעתו של יועץ." חפץ חיים, זכר צדיק לברכה, הגיע פעם אחת משלחת של אנשי העיר שאמרו לו שיש להם שוחט. בעיר שהוא כבר מבוגר, הוא לא רועד בידיים, כי אם הוא רועד בידיים אז הוא פסול משחיטה. אבל הוא כבר מבוגר והם חושבים להחליף אותו. מה, לא מהחפץ חיים? בסדר, תחליפו אותו. טוב בשבילכם, תחליפו. הלכו אנשי העיר ואמרו לו לשוחט, דיברנו עם החפץ חיים והוא המליץ שנחליף אותך. קח פיצויים. כך אמר השוחט: אני אלך ישר אל החפץ חיים. הגיע לי לחפץ חיים.

12:46הוא אמר לחפץ חיים: "אני אעזוב את העבודה שם של השחיטה." הוא אמר לחפץ חיים: "אם אתה לא רועד בידיים, אם אתה לא זקן, למה תעזוב? יש לך מקום עבודה מסודר, הכל מסודר, למה תעזוב?" חזר לעיר ואמר להם: "מה אתם אומרים שהחפץ חיים אמר שתעזיבו אותי? הוא אמר לי בעצמו לא לעזוב." התבלו, חזרו לחפץ חיים ואמרו לו: "כבוד הרב, אתה אמרת לנו..." שאנחנו נעזוב אותו, שזהו, הוא מבוגר, נמצא מישהו יותר זריז, יותר מקצועי, יותר... מה להם החפץ חיים? לכל אחד נתתי עצה טובה לא. בשבילכם זה טוב שהוא יעזוב, אבל בשבילו זה לא טוב שהוא יעזוב. הוא עכשיו אדם מבוגר, צריך פרנסה, נדאג לו לפרנסה. אז טוב בשבילו שישאר? כל זמן שעל פי ההלכה הוא יכול לשחוט, שישאר. לכם אתם רוצים שחיטה יותר מקצועית, יותר מהירה, כמות יותר של... לכם זה משהו אחר. אל ישיא עצה שאינה הוגנת לו. כל אחד לפי העצה הטובה והמוגדרת בשבילו. אומר רש"י בשם הגמרא בבבא מציעא דף נ"ט עמוד ב'. ואם אתה אומר מי יודע אם נתכוונתי לרע, זה בלב. מי יודע אם נתכוונתי לרע? תלמוד לומר: ויראת מאלוקיך.

13:59כי אני ה' אלוקיך. אני בורא העולם יודע את המחשבות שלך. אם כשאתה מייעץ עצה שאינה הוגנת, אתה באמת מייעץ עצה שאינה הוגנת או שבאמת התכוונת לטובה ויצא משהו לא טוב. לפעמים בן אדם מייעץ עצה ואומר: "לא התכוונתי לטובה, לא ידעתי, כן ידעתי, בסוף התברר שזה רע." בורא העולם בדיוק יודע האם להקל או להחמיר. שאומר לה למכור את זה בזול מכיוון שאתה רצית לקנות ולדרוש את טובתך ואתה נגוע פה בדבר, או שזה באמת כי אמר לה "אני לא חשבתי שמישהו יקנה את זה במיליון וחצי". בסוף אני הייתי צריך את כל החשבונות הללו. אף בית משפט בעולם לא יכול להגיע לרמת דיוק של מחשבה שעברה לך באותו רגע בראש כשיצאת בהצעה הזו. לכן אמר פה הכתוב "ויראת מאלוקיך". עומד התורה אחרי שציוויתי אתכם על היובל, ציוויתי אתכם על השמיטה, ציוויתי אתכם על כל הדברים האלה של הונאה, של הונאת דברים, שזה בעצם גם קשור לענייני היובל, מכיוון שמוכרים שדה במספר שנים עד היובל,

15:26תקנה מעט עמיתך. זה אומר שאם, למשל, אדם יודע שהקרקע שלו לא תימכר לצמיתות, אז זה אומר שכל שדה שהיא מקסימום נמכרת ל-50 שנה. אז בשערים כמה כל שנה שווה למכור את השדה? אלף דולר לשנה כפול 50 שנה, 50 אלף דולר. אם נשארו 20 שנה עד היובל, 20 אלף דולר. 10 שנים, זה אלפיים דולר בשנה, אלף דולר. גם בזה אומרת התורה, אל תונו איש את אחיו, אל תצער אותו בדברים, אל תתרד עליו, אל תשפיל אותו, מה אתה מוכר לשנה לפני היובל, או אל תעבוד עליו ותקח ממנו יותר. אבל אומרת התורה, אם אתה תעשה את כל הדינים האלה, בן אדם אומר, אז בלי קומבינות אי אפשר להתעשר, פה אני עובד עליו, פה, פה, פה, פה הקצתי אותו, פה זה, פה זה, פה שם, פה שם, פה שם, אני עושה כסף, עושה בוכתה, בלי זה מה לי, תמיד יהיה, יעבור את המשכורת, אלפיים, שלושת אלפים, זהו, זה מה שאני אכניס, איך אני אתעשר? צריך לעשות מפה ומשם. אומרת התורה, אל תדאג, יהיה לך שפע ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה. אלפיים, שלושת אלפים, זהו, זה מה שאני אכניס, איך אני אתאשר? צריך לעשות מפה ומשם. אומרת התורה, אל תדאג, יהיה לך שפע ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה.

16:34הברכה היא שאתם גם תוכלו לאכול וגם תהיו שבעים. יש אנשים שיש להם מחלות, אוכלים ולא שבעים. יש אנשים שלא יכולים לאכול, יש אנשים שאין ברכה במעיים שלהם, כל מה שהם אוכלים - הם לא שבעים, וישר צריכים לרוץ לשירותים, כאבים. "ואכלתם לבטח," "והארץ תיתן פרייה," והכי חשוב, "וישבתם לבטח." וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית? אומרת התורה בפרק כ"ה, פסוק כ'. אפילו אם נדב יגיד: עזוב, הרי בשנה השמיטה אני לא יכול לחרוש, לא יכול לזרוע, אין לי פרנסה, מה אני אוכל? אומרת התורה ופסוק א' ציויתי תבואה לכם בשנה השישית. אומר הכתוב, אני מבטיח לך שבשנה השישית, אם אתם תשמרו את השמיטה, תקבלו ברכה כפול שלוש – שישית, שביעית ושמינית – שיספיק לכם עד השנה השמינית. ועשה את התבואה לשלוש השנים, וזרעתם את השנה השמינית. מהשנה השמינית יישאר לכם לזרוע בשביל השנה התשיעית. פה בעצם זה דבר שהוא מאוד מאוד מאוד מסוכן, ההבטחה הזאת. למה? אם חלילה חלילה חלילה התורה היא כעצת הכופרים וכדברי הכופרים זה בן אדם כתב אותה, זה לא משהו שהיא תורה מן השמיים. ולפי מה שנראה הבן אדם חכם כתב אותה, יש פה דברים חכמים, יש פה דברים. אז האם הבן אדם היה מבטיח שאם אתה תשמור לו את מצוות השמיטה בשנה השישית אתה תקבל פי שלוש?

18:01מכל מה שאתה רגיל לקבל בכל שנה 20 אלף קילו, אתה עושה כל שנה בשנה השישית, אתה תקבל כפול שלוש - 60 אלף קילו. תבדוק, תבדוק איזה אדם בעולם שרוצה שיקבלו את הדברים שלו, שכותב כביכול ספר ומבטיח ואומר: אם אתה תשמור את השמיטה, אתה תקבל פי שלוש בשנה השישית. זה אחד מהראיות החזקות ביותר שחס ושלום לומר שהתורה נכתבה בידי אדם. רק באיזה עולם שהוא אדון הטבע, שהוא בורא הכל והוא יוצר הכל והוא זה שדואג לפרנסה של כל אחד ואחד ולעצים ולפרחים ולתבואה ולכל. הוא יכול לתת הוראה בשנה השישית כפול שלוש לשומרי השמיטה. אבל אדם, לא משנה באיזשהו כוחות שיהיו לו, הוא לא יכול לכתוב דבר שעוד אלפי שנים יהיה פשלה. יהיה דבר כזה איך אתה אמרת נשמור שמיטה? אם נשמור שמיטה, נקבל את הברכה, ואם אין את הברכה, אז חס ושלום הדבר הזה לא נכון. זה אחד מהראיות החזקות ביותר על אמיתות התורה ותורה מן השמיים. ובאמת, על היום, יישובים שהם שומרים את כל מצוות השמיטה...

19:25קלה וחמורה, אפילו ששביעית בזמן הזה דרבנן, ושאומרים שהברכה היא ניתנה רק על דאורייתא, הם מקבלים פי שלוש ויותר, מקבלים שפע עצום על שמירת השמיטה. אחד הסיפורים מסופר על אחד בשם שמוליק סלרי. שמוליק סלרי, כך קראו לחקלאי הזה על שם הסיפור שהיה איתו. כמובן ש"סלרי" זה לא המשפחה שלו, אבל "סלרי"... זה ירק שבזכותו הוא קיבל שפע ועשירות גדולה. והסיפור מתרחש באחד היישובים בארץ, יישוב חילוני לחלוטין. אף אחד לא שומר שם שמיטה. אבל היה אדם אחד שהתחיל להתקרב ליהדות, שמוליק. שמוליק הזה מתחיל להתקרב ליהדות, מגיע שנת השמיטה והוא מחליט לשמור שמיטה בכל מצב. אם הוא שומר שמיטה בכל מצב, זה אומר שאין לו ממה להתפרנס. אין לו ממה להתפרנס, אשתו והילדים שלו יכולים לקבוע ברב. בקיבוץ אין עדוות. אתה עובד, אתה מרוויח. אתה לא עובד, שמור את הראש. והוא מקבל על עצמו פעם ראשונה לשמור את השמיטה, מגיעה שנת השמיטה,

20:55כולם זורעים וחורשים, והשדה של שמוליק בורה, מוברת לחלוטין. אין שם אפילו זרע קטן אחד שהוזרע. כולם אומרים ששמוליק השתגע. השדה שלך תאבד. מה אתה הורס אותה? אתה משוגע. עזוב אותך. אתה מאמין בתורה. מי אמר? כל מיני דברים של כופרים שה' יחזיר אותם בתשובה. שמוליק נאמן לתורה, לתורת השם. כל השמיטה לא זרע ולא כלום. סוף השמיטה מגיע, השנה השמינית. שמוליק, סלרי, רוצה לזרוע את השדה. הוא הצליח לעבור את השנה השביעית. היה לו חסכונות, כמובן הברכה הוא עוד לא קיבל את הברכה בשנה השישית. בשנה השישית הוא היה חילוני עוד, הוא עוד לא החליט לשמור את השמיטה כדי שהוא יקבל את הברכה. הוא החליט בתחילת שנת השביעית לשמור אותה והוא היה בטוח שהקדוש ברוך הוא ייתן לו שכר, אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא. אבל הוא פתוח בשמירת מצוות, ששומר מצווה לא יידע רע. הוא פתח את החסכונות כל השנה ואכל את החסכונות בשנה השמינית.

22:20רץ למשרד החקלאות כדי לשאול אם נשאר להם עוד זרעים. כולם כבר התחילו לחרוש ולזרוע לפני בו היורה בחשוון. אז הם זרעו באב של שנה שביעית, באלול, חרשו, זרעו בתשרי, כבר גמרו את כל השדות שלהם, וחיכו לגשם של חשוון. ושמואל אקסלרי רץ בתשרי ושאל אותם, במשרדים יש לכם משהו זרע שנשאר? איזה זרעים כדי שאני אוכל לשתול? צחקו עליו, אמרו לו: מה, אתה עכשיו מגיע? כולם כבר לפני שלושה חודשים כבר! מה אתה נזכרת עכשיו? אבל אמרו לו: טוב, בואו נבדוק במחסנים. בדקו במחסנים, אמרו לו: כן, נשאר לנו כמה זרעים, כמה שתילים וזרעים של סלרי, כמות גדולה במחסן. פותח את המחסן, הכל רקוב, הכל מטולא. במשרדים יש לכם משהו זרע שנשאר? איזה זרעים כדי שאני אוכל לשתול? צחקו עליו ואמרו לו: מה, אתה עכשיו מגיע? כולם כבר לפני שלושה חודשים כבר. מה אתה נזכרת עכשיו? אבל אמרו לו: טוב, בוא נבדוק במחסנים. בדקו במחסנים ואמרו לו: כן, נשארו לנו כמה זרעים, כמה שתילים וזרעים של סלרי, כמות גדולה במחסן. פותח את המחסן, הכל רקוב, הכל מתולע.

23:20הוא היה תמים. אמר תמים תהיה עם השם אלוקיך. ריבונו של עולם, אתה אמרת לשמור שמיטה? זה הזרעים שיש לי עכשיו, זה מה שאני שם. שם באדמה בשמינית. הלך ושם באותה שנה, הגשם איחר. עד ששמואליק סלרי לא גמר לזרוע. עבר כמעט כל חשוון ורק אז בכסלו התחילה לרדת הגשם. כל השדות בינתיים הזרעים נאבדו באדמה, כיוון ש... לא הגיעה אליהם גשם, והזרעים של שמוליק סלרי, הזרעים המטולאים של הירק הנקרא סלרי, התחילו לנבוט ולצמוח בממדים אדירים. השדה של שמוליק סלרי הצמיחה סלרי בכמות מטורפת, כאילו משהו עובד עליה. והסלרי גדל וגדל וגדל וגדל ומגיע לממדים עצומים שבחיים לא ראו. ועכשיו פה נהייתה בעיה. כשהגיע היבול, שמוליק סלרי לא ידע מה לעשות עם עשרות טונות של סלרי. כל השכנים שלו צוחקים עליו: "כן, כנראה אלוקים שלך לא יודע מתי להביא את הברכה. מה אתה עושה עכשיו עם עשרות טונות של סלרי? רק מחסן ומקרר לשים אותם, אתה צריך לקחת משכנתה!" שמוליק סלרי לא מאבד את האמונה בבורא העולם. הוא יודע שהוא משומר את השמיטה.

24:50הוא יקבל ברכה סוחר מחסנים, לוקי החלבאות והסיפור שלו מתפרסם בכל הקיבוצים. איזה שמוליק סלרי, שמוליק מתחיל להתחזק, גדל לו סלרי באופן מטורף והוא לא ידע מה לעשות עם זה. באותו זמן היה גל של קור גדול מאוד בארצות אירופה. כל הגידולים, הירקות שניסו לגדל שם, נאבדו בקור. הנורא והאירופאים היו צריכים דחוף דחוף דחוף למרקים שלהם שהם רגילים לשתות בימי החורף סלרי. אבל הם היו צריכים כמות ענקית ומטורפת של סלרי לכל השוק האירופאי. באו"ם העלו את השאלה הזאת: איזה מדינה יכולה לספק להם כמות עצומה של סלרי? ישבו כולם, שגריר הזה, השגריר הזה, השגריר הזה, השגריר הזה. הם חייבים סלרי כמות עצומה לכל ארצות אירופה. היה שם גם שגריר ישראל, שהוא שמע את הסיפור וישר התקשר למשרד החקלאות לפגישה דחופה עם שמוליק סלרי. כששאלו את שמוליק סלרי כמה טונות אתה יכול להביא לנו של סלרי, אמר להם: כמה שאתם רק רוצים, יש למחרת היום.

26:19שבולת שחורה ארוכה, שומרים, משטרות, כמה שגרירים מהאו"ם מגיעים, דוברי אנגלית, מחוייטים, רוצים לחתום חוזה עם שמוליק סלרי על כל הסלרי שיש לו. בן לילה אחד, עוני למיליונר, קנה דירה חדשה, קנה רכבים, כבר לא צריך לעבוד, וכשהוא היה מסתובב עם הרכב היוקרתי שלו החדש, והיה מחייך לעבר השכנים שלו. כולם היו אומרים, האלוקים דאג לו. מי שמאמין בקדוש ברוך הוא, מאמין וזורע, זורע על פי הלכות שמיטה. הקדוש ברוך הוא מצמיח לו ישועות. ושימו לב, הוא לא קיבל ישועות על ההתחלה. היה לו ניסיון קשה. כל שנת השמיטה, חסכונות. זרעים רכובים. גודל בצורה מטורפת, אין איפה להחסן. בסוף הגיעה ישועה. כוח של השמיטה, שנת השמיטה, מלאה ברכה. המשיכה התורה בפרק כה, פסוק כה: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו." אדם שמסכן בחוק לפרנסתו, הוא מוכר את השדה שלו. שוב פעם התורה רוצה שהאחוזות, שהמקומות והשדות שעם ישראל קיבלו...

27:42בעת כניסתם לארץ לא יאבדו ויתערבבו, שכל אדם יהיה באחוזתו, יהיה בנחלתו לפי הגורל על פי ה'. ולכן יש מצווה שהקרוב שלו יגאל את אחוזתו, כלומר ייקח את האחוזה, ישלם את ההפרש כמו שאמרנו עד היובל ויגאל אותו וישיב לבעליו. שוב אומרת התורה מצווה נוספת על וכי ימוך אחיך, עוד פעם אדם... עסקן, פשט רגל, מצבו קשה, ומטה ידו, הוא מתחיל, אתה רואה להתמוטט, והחזקת בו. מה זה להחזיק בו? מביא רש"י בשם תורת כהנים, בפרק אפי, אות עין א', אל תניחו שירד ויפול, ויהיה קשה להקימו. ומת הידו עמך וחזקת בו. מה זה אומר? כשבן אדם מתחיל לעסקים, מתחילים לעשות בעיות, מתחילים ככה, ככה, ככה, תתפוס אותו, תחזק אותו, תעלה אותו חזרה. למה? כי אם הוא ייפול, יהיה קשה מאוד מאוד מאוד מאוד להעלות אותו. למה הדבר דומה? למצוא ישועה לחמור.

29:05חמור עם הרבה משוי. עוד דקה לחמור, אם המשוי עדיין לחמור, אחד תופס בו ומעמידו, מסדר את זה עליו. אבל אם נפל לארץ, חמישה אין מעמידים אותו. והחזקת בו. מסופר על הראשון בשושלת רוטשילד, רבי מאיר אמשיל, שקיבל ברכה לעשירות מאחד מצדיקי דורו, בעקבות מעשה שהיה. לא כאן המקום להאריך ולספר אותו. הוא היה אדם נדיב מאוד שכל מי שהיה מגיע אליו היה מקבל אותו בסבר פנים יפות, אבל היה קשה מאוד להגיע אליו כדי לקבוע את הפגישה. לפעמים היה צריך לחכות שלושה חודשים, חצי שנה. היה אדם עשיר שאיבד את כל הנכסים שלו וממש הגיע לפשיטת רגל והתחיל לפשוט יד. הוא החליט שהוא חייב להגיע לאנשל רוטשילד. הוא מנסה לברר, אומרים לו שעוד חצי שנה רק יש מקום פנוי של עשר דקות. הוא ידע שעוד חצי שנה הוא לא ישרוד. בעניות הנוראה ובבושות האלה, אבל אמרו לו שיכול להיות שאם הוא יצליח לתפוס אותו כשהוא יוצא מבית הכנסת וישליך לו מילה, יש סיכוי. חיכה העשיר בפתח בית הכנסת, וכשרבי מאיר אנשל רוטשילד רואה את אותו אדם שמנסה להתקרב אליו, הוא נעצר ושואל אותו: "כן?"

30:35ספר לו אותו העשיר לשעבר. אני חייב עזרת תרופה. איבדתי את כל כספי. את כל הסחר שלי איבדתי בעסק רע. אני עכשיו, אני מרוד. אין לי מה לאכול. אם אתה יכול להושיע אותי ולעזור לי. העשיר לשעבר, שכיום הוא אני מדבר, ועיניו זולגות דמעות. נחמרו רחמיו של רבי מאיר אנשל רוטשילד. הוציא לו צ'ק. שאל אותו כמה כסף. צריך כדי לפתוח עסק חדש כמו שהיה לך עם כל הפועלים, עם כל העסקים. עומדו אותו עשיר לשעבר 250 אלף רובל. אני יכול לחזור למצב שהייתי. על המקום הוא כותב לו 250 אלף רובל בצ'ק של רוטשילד. כל הבנקים יקבלו את זה. הוא היה מלווה לבנקים, היה מלווה למלכים, מלווה לפריצים. ואחרי שהוא נתן לו את השק, אותו יהודי לא מאמין, כולו מתרגש, מתחיל להודות לו. הוא מכניס עוד פעם את היד לכיס ומוציא לו כרטיס ביקור. הוא אמר לו, למה הכרטיס ביקור הזה? הוא אמר לו, תקשיב. אני יודע שעכשיו שאתה איבדת את כל כספך, המזל הרע רודף אחריך. הרי זה לא היה ההתחלה שהפסדת בבת אחת. כמה עסקאות שנכשלת בהן, כמה דברים, והמזל הרע רדף אחריך עד שהגעת לאן שהגעת.

31:58יש סיכון שהמזל הרע לא יעזוב אותך, ועוד פחות אתה תפסיד את ה-250 אלף רובל שהבאתי לך, ולא תצליח. קח את כרטיס הביקור שלי, שהוא בעצם כרטיס כניסה אליי להרמון. שאם תצטרך, ישר תדע את הכתובת, תדע את כל הפרטים, תבוא תראה לשומרים ויחניסו אותך. אם תצטרך עוד פעם, תבוא עוד פעם. וחזקת בו מצוות עשה מן התורה - לא לתת ליהודי ליפול, לא תחת עול כלכלי, לא תחת עול נפשי, ולא תחת שום עול. אין היום רק עול של בורא העולם. זה העול שצריך להיות על כל יהודי ויהודי. ואם אתה רואה יהודי שיש עליו עול אחר, תנסה לפרוק מעליו את עולו. תנסה לקחת כמה שאתה יכול לעזור לו, כדי שחלילה לא יתמוטט ויכסוס. המשנה תורה אומרת על איסור לקיחת נשך ותרבית. אדם פושט רגל, לפעמים צריך הלוואה, אדם... פונה אליך, תלווה לי אלף דולר. אז היום, בעידן של היום, הכל הולך עם ריביות. הכל הולך עם ריביות. תיתן לי אחוז לשנה, שני אחוזים, חמישה אחוזים, שמונה אחוזים, לא משנה כמה. אפילו עשר אגורות אחד. יותר מהסכום זה ריבית חמורה, ועל זה אומרת התורה, תיקח מאיתו נשך ותרבית, וירדת מאלוהיך, וחייך איך רימך. עומדת הגמרא בבא מציעא, דף ע"א עמוד א', כל

33:25המלווה בריבית נכסיו מתמוטטים. כל אדם שמלווה בריבית, הנכסים שלו מתמוטטים. הוא יפשוט רגל, ולא משנה מי הוא, ולא משנה כמה הוא עשיר, ולא משנה כמה מיליונים יש לו. חז"ל מבטיחים: נכסיו מתמוטטים. אפילו שלפעמים אנחנו לא רואים, אה, זה לא מתמוטט, זה לא מתמוטט, חביבי, סף העונש לבוא. נכסיו מתמוטטים. איזה בן אדם רוצה לפשוט את כל הרגל ולאבד את כל כספו? מלבד מה שהוא לא קם את חיית המתים ומלבד מה שהוא עובר על איסור דאורייתא ומלבד הרבה עבירות שנגררות כתוצאה מהריבית הגדולה הזאת, ממשיכה התורה ואומרת: את כספך לא תיתן לו בנשך ובמרבית לא תיתן אכלך. אסור לך לתת ולהלוות בריבית. מי נתן לך את הכסף? בורא עולם נתן לך כסף ואתה בא ואתה סוחר איתו על חשבון המסכן, על חשבון הדל, על חשבון אותו אדם שמעת ידו. ואומר הקדוש ברוך הוא: "אל תשכח, אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לאלוהים. אני זה שהוצאתי אותך ממצרים; היית יכול להיות עבד שפל ונבזה שמצרי נוגש והורג את הילדים שלך ומטביע אותם ביאור ומתעלל בך ועושה כל מה שהוא רק רוצה. אני, בורא העולם, הוצאתי אתכם משם. אז לכן, אם אני אומר לך לא לקחת ריבית, זה לא נורא. אני גם נתתי לך את הכסף."

34:49ואם נשים לב, כל המצוות הללו בעצם באות לחזק אצל האדם את האמונה. שאתה בעולם הזה סך הכל פקיד, אתה בובה. בורא העולם הוא זה שנותן לך. בורא העולם הוא זה שמעניק לך. ולכן בידו ובכוחו לצוותך לשמור את השמיטה, לשמור את היובל, לא לנצל את החלש, לא למכור יותר מדי ביוקר אפילו, לא ללוות בריבית. ואם האדם שומר, הוא בעצם מעיד שהוא מבין שבורא העולם הוא זה ששולח לו את הברכה, הוא זה ששולח לו את כל הדברים האלה. אז במילא כשהקב"ה ראה, או, הבן אדם הזה מבין, הוא יודע שזה אני, אז אני אתן לו עוד. אבל בן אדם שלא מבין, ניקח לו ואז הוא יגיד, או, בורא העולם, למה לקחת לי? למה לקחתי לך? למה כשנתתי לך לא שמת לב שזה אני נתתי לך? התורה ממשיכה ומספרת על עוד מקרה שיכול להיות.

35:50בפרק הפה, פסוק להם את תת וחיה מוך הכי חיימך. עוד אדם שמסכן רב אמר גוהלו והוא כבר אין לו מה למכור מאחר את כל מה שיש לו בבית והוא מוכר את עצמו ממכרת עבד. הוא מוכר את עצמו להיות עבד טוב, הוא עוזר לך בבית, עושה הכל. אומרת התורה, אפילו שהוא עוזר לך, לא תרדה בו בפרך, אסור לך להתעלל בו. הוא עבד, אבל אני קניתי אותו, אני משלם לו, שילמתי לו מה מה מה. אל תרדה בו בפרך. אסור לך לעשות לו עבודה קשה. וכן אמרו חז"ל, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. אדון! אפילו אם יש לאדם כרית אחת, או לא, על העבד ייתן לעבד. כמה שהתורה עשתה על אותו אדם מסכן שהגורל התאכזר אליו שכפרת אבונות נהיה לו בצורה נוראה, צריך למכוין את עצמו לעבד. אומרת התורה, תחוס על כבודו, תשמור על כבודו. ממשיכה התורה וחוזרת שוב פעם בפסוק מ"ב. ובאחיכם בני ישראל יש באחיו, לא תרדה בו בפרך. אסור לכם לרדות בעבד העברי בפרך.

37:16ושוב, התורה מדברת על עוד אדם שהיה צריך למכור את עצמו. למי? לעבדות. אבל הפעם הוא מוכר את עצמו לעבדות, תקשיבו רבותיי, לגוי. מה לעשות? כן, לפעמים היהודים, או שהוא לא רוצה לקנות, הוא אומר מה, אני אקנה עבד, ואחר כך אני צריך להיות אדון, הוא יהיה האדון שלי, אם יש לי כרית אחת, אני צריך לתת לו, אני אקנה בפרך, לא רוצה, מסכן אף אחד. לא קונה. אז הוא הולך ומוכר את עצמו לגוי. ומה קורה אחר כך? אומרת התורה, כל אחד מקרובי משפחתו מצווה לפדות את אותו אדם שמכר את עצמו לגוי. ושוב פעם, כי תשיג יד גר ותושב עמך ונמכר לגר תושב עמך. או לעקר משפחת גֵּר, גר תושב זה גר שקיבל על עצמו לא לעבוד עבודה זרה כשהוא גר בארץ ישראל, או לעובד כוכבים. אז או דודו או בן דודו, מה הכוונה? כל אחד מקרובי משפחתו.

38:37צריך לפדות אותו ולהוציא אותו מבין הגויים. הוא מסכן, הוא עשה שטות, הוא טעה, הוא מכר את עצמו לגוי. העניות העבירה אותו על דעתו. אל תיתן לו להתאמה בין הגויים. ובאמת אומרת התורה שהחשבון של יציאה בשנות היובל זה גם אם יהודי מכר את עצמו לגוי בזמן שיד ישראל תקיפה עד 50 שנה. כיום יד ישראל לא תקיפה על אומות העולם, אבל בזמן שככה עד 50 שנה ובמילא הפדיון ממנו זה גם כמובן בעניין. מסיימת התורה את הפרשה הזאת של העבדים שיש מצווה לפדות את אותו עבד שמכר את עצמו כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם. ובכן אומרת הגמרא... במסכת סוכה דף מ"ה עמוד ב', וזה מובא גם בקידושין דף כ' עמוד א', וגם בערכין דף ל' עמוד ב', גם בפסיקתא זוטרתא, ועיין בפרשת בהר, דף ג' עמוד א', דיבור המתחיל "וכי תמכרו", מובא גם בילקוט שמעוני פרשת בהר, רמז תרס"מ, ובעוד כמה וכמה מקומות.

39:58תניא, אמר רבי יוסי בר חנינא: בוא תראה כמה קשה האבק של שביעית. כמה קשה אפילו האבק של שביעית, שזה בעצם המצווה הראשונה פה בפרשת השבוע שהתחלנו בה. אדם נושא ונותן בפירות שביעית, אדם בא וסוחר בפירות שביעית, הוא לא מפקיר את שדהו כמו שצריך להפקיר. שאם יש פירות שגדלים בשביעית... משנים קודמות לא הספיק לקטוף וכדומה, צריך להחכיר אותם, הוא מוכר, לסוף מוכר את מטלטליו. בסוף מגיע לעניות שהוא צריך למכור את מטלטליו, את כל הכלים שיש לו, שנאמר, בויקרא כ"ה, פסוק ל"ט, שזה אצלנו. פה בפרשה, בשנת היובל הזאת, שוב הוא איש של אחוזתו. וסמוך לזה הפסוק: "נחית עם קירום עם קר לעמיתיך". מה שאתה קונה, שזה דברים של מיטלטלין, דבר הנקנה מיד ליד. לא תרגיש, הכוונה שלא חזר בתשובה, לסוף מוכר את שדותיו. לסוף הוא צריך למכור את שדותיו, שנאמר בפרק כה, פסוק כה: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו". ובא גואלו הקרוב, כמו שאמרנו, שהוא צריך לפדות.

41:19לא באת לידו הכוונה לא באה במחשבה שלו להתעורר לחזור בתשובה עד שמוכר את ביתו. אדם בא ומוכר את הבית שלו, את המקום איפה שהוא ישן, שנאמר בפרק כה: כט, "ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה". שזה גם סוגים של פדיון שהאדם צריך לבדות חזרה את הבית שלו, כדי שתישאר נחלתו במקום אחר. נו, פה זה נגמר. אומרת הגמרא, לא, לא באת לידו אם הוא לא חוזר בתשובה עד שמוכר את ביתו. אדם מוכר את ביתו, ובאמת אומרת התורה... אומרת הגמרא, זה לא מוזכר פה בפרשה, אבל עדיף לאדם למכור את ביתו מאשר להלוות בריבית. ולכן פה כתוב הלוואה בריבית, אז ברור שהוא כבר עבר את המכירה של הבת. לא באת לידו עד שלווה בריבית, שנאמר שזה גם פסוק אצלנו בפרק כ"ה פסוק ל"ה: "וכי ימוך אחיך". וכי זקת בור לא תיתן לו נשך. לא באת לידו אם עדיין הוא לא חוזר בתשובה ולא מבין שכל כתבה לו בגלל השכרה בפרעות שביעית עד שמוכר את עצמו לעבד.

42:45שנאמר וכי ימוך אחיך ונמכר אח פרק כ"ה פסוק ל"ה ולא רק לכך הכוונה שהוא נמכר ליהודי אלא אפילו לגר בפרק כ"ה פסוק מ"ז וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר זאת אומרת הוא יורד ויורד ויורד דרגות דרגות דרגות דרגות. ולא לגר צדק אלא לגר תושב, שנאמר: "גר תושב משפחת גר זה עובד כוכבים." הוא הולך ונמכר לגוי, וכשהוא אומר "לעקר משפחת גר" זו הנמכר לעבודת כוכבים. הבן אדם בא ומוכר את עצמו להיות משרת של עבודה זרה, וכל זה הגיע מחוסר שמירה. וסחר בפירות שביעית. כמה חמורה אבקה של שביעית. ממשיכה התורה וכותבת: "לא תעשו לכם אלילים" (ויקרא כ"ו, א'), "ופסל ומצבה לא תקימו לכם, ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, כי אני ה' אלוקיכם."

44:14כאן התורה מצווה כמובן על האלילים, הפסלים שזה בא בסמיכות לאותו אדם שמוכר את עצמו לגוי שהוא כל הזמן נמצא עם גויים, הוא רואה את הבוס שלו, הוא משתחווה לעבודה זרה והוא יגיד טוב אז גם אני אשתחווה לו אם העבודה הזרה שלו עשתה לו כל כך טוב שעד כדי כך שהוא הבוס שלי אז אני די מטורל אותה אז יראה התורה על אותה, עשו לכם אלילים. ופסל ומצבה לא תקימו לכם, באמת אפילו אם זה פסל שהאדם לא משתחווה אליו, אבל זה דמות של אדם שהיא כמו אנדרטה כזאת שהיא חשובה. שזה דמות אדם שלם בולט, אסור לעשות. לא תקימו לכם, אסור להקים אבן של מצבה, ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה, אפילו אם האדם משתחווה לשם שמיים. אבל זה על מקום של אבנים אסור, רק בבית המקדש היה מותר לעשות את זה. ומסיים את התורה את הפסוק האחרון בפרשה: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'. השילוב בין שבת לבית המקדש מובא בגמרא במסכת ערכין ובמסכת יבמות בפרק הראשון.

45:36יכול יהיה בניין בית המקדש דוחה שבת? בית המקדש, הבית שכולם חולמים להגיע אליו, הבית שכולם מצפים לגאולה השלמה, עכשיו נגיע אליה. הקדוש ברוך הוא אומר, תבנו את בית המקדש, אני מסכים לכם, בית המקדש השלישי. המדרש אומר שהוא ירד מהשמיים, אבל נגיד, יכול שהוא דוחה את שמירת השבת? אומרת התורה, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. אומרת התורה, אין בית המקדש דוחה את שמירת השבת. אתם והמקדש חייבים בכבודי שהזהרתי על השבת. אני הזהרתי על השבת ובעולם ובית המקדש, בניין בית המקדש, לא דוחה את שמירת השבת. כל וחומר שלא בניין בית כנסת, או בניין בית מדרש, או כל בניין אחר. לפעמים בן אדם אומר, אני אלך לבניין בית כנסת בשביל להשלים להם מניין, או לקום בנץ, זה לא קריאה בתורה, לא משנה, אבל על הדרך איך הוא קרא, אז אני אעשה בלב. אז הוא מחלל שבת, לא בשביל בניין בית המקדש, בשביל מניין, לא בניין בית המקדש, מניין, בבית כנסת. מה לתורה? אומרת התורה, את שבתותי תשמורו.

46:58תשמע לשמור את השבת ומקדשיה ומבית המקדש זה לא דוחה כל שכן שלא מניעה ולא קריאה בתורה ולא נץ ולא שום דבר קרוב או רחוק או אל תבוא אם כל כך קשה לך תתפלל בבית אבל חס ושלום לחלל את שמירת השבת. יהי רצון שנזכה כולנו לשמור את כל מצוות התורה באהבה ובשמחה ונזכה כל עם ישראל לבשורות טובות ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן ואמן.